מאגר סיפורי מורשת

אני מירי רפפורט ילידת 1948, נולדתי ברומניה והגעתי ארצה עם הוריי בהיותי בת שנתיים.

אני נשואה למתי. מתי נולד בשנת 1947 בתל אביב בבית החולים הדסה. את ילדותו ובגרותו הוא בילה בתל אביב, במסגרת שירותו הצבאי הוא שימש כפקח טיסה בחיל האוויר תחת פיקודו של גו אלון. אמי עדין בחיים ויש לי אח אחד, ולבעלי מתי אחות. אנחנו משפחה קטנה. כשהגענו ארצה גרנו כמו רבים מהעולים בתחילה באוהל במעברה באזור השרון, באותה תקופה זה היה המצב בארץ. אך למרות הקשיים והצפיפות שחווינו באותם ימים קשיים. אמי לא התייחסה לקשיים הרבים שהיו לנו, וקשיים לא היה חסר. היא התייחסה למציאות בהומור ותמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה. היא החליטה שהאוהל שלנו יהיה האוהל הכי יפה ומסודר במעברה וכך עשתה. היא סידרה וניקתה אותו ונתנה לו מראה ביתי וחמים, ואכן זכינו בפרס האוהל הנקי והמסודר ביותר במחנה. זו הייתה דרכה להתמודד עם המצב ולהתייחס לדברים בדרכה המיוחדת. את תקופת ילדותי ביליתי בכפר סבא.

כאשר הנאצים עלו לשלטון הרבה יהודים התחבאו וניסו לשמור על חייהם, להציל את עצמם ואת היקרים להם מכל. כך גם היו הוריו של מתי. הם עשו ככל יכולתם על מנת להציל את עצמם ואת קרוביהם. הוריו של מתי הבינו כי המצב רק הולך ומדרדר ויחס הגרמנים רק הולך ומחמיר והם הצליחו להינצל. רבים מהיהודים התחבאו ומצאו מקום מפלט אצל משפחות שעזרו ליהודים. אמו פנינה פאולה עבדה בבית החרושת לנשק של ראול וולנברג בשנים של מלחמת העולם השנייה וכך היא שרדה את המחנה. בזכות עבודתה רבת השנים במפעל לנשק בעצם ניצלו חייה. אביו שמאול רפפורט הצליח לקנות לעצמו מקום בבור חשוך עם עוד שתי משפחות אצל חוואי ושם שרד במשך שלוש שנים, בסיום מלחמת העולם השנייה הוא יצא ממחבואו כשהוא שוקל כשלושים קילו בלבד בהיותו בן שלושים ושבע.

בסיום המלחמה מצאו עצמם הרבה יהודים באירופה בודדים ללא משפחות מחפשים אחר קרוביהם, מעוניינים לדעת מה עלה בגורלם. אנשים רבים עם משפחות גדולות מצאו עצמם לבד, ללא הורים, אחים וילדים מתחילים את חייהם מחדש לבד בעולם הזה אחרי החוויות הקשות והזוועות שראו וחוו בזמן המלחמה. הוריו של מתי  נפגשו בפולין בתום המלחמה לאחר שהלכו לחפש מידע על משפחותיהם כל אחד בנפרד, הם הגיעו למרכז היהודי על-מנת לאסוף מידע ואינפורמציה מי הצליח לשרוד את המלחמה הנוראה. בני משפחתו של אבי היו במחנה עבודה והצליחו לשרוד את השואה, משפחתה של אמי הבינה שצריך לברוח מגרמניה הנאצית, והם ניסו לברוח ארצה באמצעות אנייה. הם הצליחו לעלות על האנייה, אבל לצערי הם נתפסו ונספו בדרך לארץ ישראל.

הוריו של מתי נישאו בסיום המלחמה והחליטו שהם פותחים דף חדש וחיים חדשים בברזיל, בידיעה שאין ניצולים ממשפחתם ואין להם משפחה נוספת ששרדה את השואה חוץ מהם. בכדי להגיע לברזיל היה עליהם לארגן אישורים ולסדר ניירת, בזמן שהם מארגנים דברים וממתינים לאישורים סופים הם החלו את מסעם ויצאו באנייה לאיטליה ושם הם המתינו לקבלת הניירות והאישורים כדי לצאת לנסיעה לברזיל. בזמן שהותם באיטליה בעודם ממתינים לאישורים לנסיעה לברזיל, ולתחילת חיים חדשים במקום חדש ביודעין שאין ניצולים ממשפחתם הם גילו להפתעתם הרבה שיש להם משפחה ששרדה את זוועות השואה, ואמו של מתי שמעה שאחיה ניצל ושרד את השואה. אמו של מתי שמעה את זה בזמן שהיא בחודש השמיני להריונה(עם מתי בבטן). כל אותה העת אמו של מתי חשבה שאחיה נהרג בזמן המלחמה, ושגם אחיה השני לא שרד. תדהמתה והפתעתה לנוכח החדשות המרגשות הייתה גדולה. אחיה הבכור היה במחנה כשליח מארץ ישראל, בפגישתם היא גילתה שגם אחיה השני ניצל ושהוא נמצא בארץ ישראל. קצרה היד לספר על האושר העצום והמרגש בזמן הפגישה בין שני האחים, אף אחד מהם לא חשב או ידע שהשני ניצל. כאשר נודע לאמי שאחיה ניצל ואחיה השני בארץ ישראל, הם מיד ביטלו את נסיעתם לברזיל ושינו את תכניתם המקורית והחליטו לפתוח חיים חדשים בארץ ישראל לצד אחיה.

העלייה לארץ ישראל מסמלת עבורם את ניצחונם של היהודים על-פני כל המכשולים, הקשיים והזוועות שעברו בדרך. ללא היסוסים הפליגו הוריו של מתי ארצה, שאמו בחודש שמיני להריונה בסיכון לא קטן, אבל עם אמונה גדולה בלב. וחודש לאחר עלייתם ארצה נולד מתי בתל אביב בבית חולים עברי על אדמת ארץ ישראל במקום בכל מקום אחר בעולם. המפגש המרגש באיטליה שינה את ההיסטוריה המשפחתית, גרם לאיחוד מרגש בין האחים שחשבו שהם נשארו לבד בעולם ללא משפחה.

הזוית האישית

אריאל טאוב: רציתי להגיד לסבתא שלי שאני אוהבת אותה ואני שמחה שהיא באה איתי לפה ויצרנו את הסיפור.