מאגר סיפורי מורשת

שמי איריס שומרון, נולדתי בישראל להורים יפה ואליהו גרייבסקי. אני סבתא לגלי – נכדתי מבני, נועם שומרון.

המשפחה המורחבת שלנו היא משפחה מבוני הארץ. משפחה שהייתה בין מקימי היישוב בפתח תקווה ובכפר סבא וממקימי אגודת ה"שומר". אך ברצוני כאן, לספר דווקא, את סיפורו של ה"עולה החדש" במשפחה שלא נולד כאן בישראל והיה ברבות הימים סבא-רבא של גלי.

סיפורו של אבי אליהו גרייבסקי

זהו אבי – אליהו גרייבסקי. סיפורו הוא מהימים הראשונים של תל אביב. אליהו היה נער יתום מאב שעלה בגיל שבע עם אמו לארץ והתגורר בתל אביב. הנער היה עצוב, ושמחת יתר הילדים לא נגעה בו בדיוק. הוא הסתובב כל יום אחר הצהריים מחכה לאמו שתסיים את עבודתה. הוא הסתובב ברחוב קינג ג'ורג, הריח את הריחות הטובים מחנויות העוגות הרבות ברחוב זה. בטנו קרקרה, כסף לא היה בידו, אבל אמו עוד לא שבה. ברחוב קינג ג'ורג', עד היום, נמצאים שני עצים ענקיים (מול גן מאיר), עצי שקמים.

הילד הפך לגבר, בעל, אבא וסבא טוב

הילד הקטן היה מטפס על העץ, קוטף שקמים, אוכל אותם, ממלא את בטנו ורק אז, היה רץ הביתה לפגוש את אמא. הסיפור העצוב הזה הלך איתו לאורך השנים מבלי שהוא סיפר לילדיו, עד שיום אחד, שמע את השיר שנכתב אז: שיר השקמים והושר בפי כל. רק אז, בדמעות, שיתף אותנו, ילדיו, בסיפור העצוב. הסוד יצא ממנו! עד היום, כאשר אני עוברת ברחוב הזה והעצים האיתנים למולי, חולפות בי שורות השיר גן השיקמים  ששרה ריקה זראי

"אך רק אם נפנה מבטינו אחור, ניזכר בשקמים ירוקים"

יחד עם זאת, היום, כמחנכת את ילדיי ונכדיי לאהבת ארץ ישראל ולהשתרשות בה אני בוחרת בשירו של נתן זך ושלום חנוך:

"כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ הוא שואף למעלה":

וכהוכחה, עומדים שני עצי השקמים עד היום ברחוב קינג ג'ורג'.

הזוית האישית

סבתא איריס שומרון השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי, בשנת תשע"ה עם נכדה ניב שומרון והם העלו יחד את הסיפור: מעגלי הרוקדים הורה בכ"ט בנובמבר 1947