מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי נירה זהר ויש לי ארבעה ילדים ושישה נכדים.

נולדתי בכפר בלום כאשר הקיבוץ נוסד. כשהייתי בת 9 עוברת שם משפחתי מולק ללביא ועד נישואיי שמי היה נירה לביא. אבי רצה לקרוא לקיבוץ ניר-לביא אך ההצעה לא התקבלה, ולכן קראו לי נירה, על שם ההצעה שנדחתה.  כיום שם החיבה שלי הוא נירק'ה. נולדתי בטבריה בנובמבר שנת 1944 ומשם עברתי לכפר בלום כאשר כל חברי הקיבוץ עלו להתיישבות.

מפגש קבוצות בכדורי

הקשר העמוק שלי עם בית הספר "עמק החולה" שזור חוטים חוטים וכל אחד נוגע בקשר מנקודה שונה בחיי, 51 שנים אני שם!

שניי שליש מהחיים שלי השקעתי בבני נוער: בפרויקט "הכיתה האמריקאית" "נעלה", בני נוער ישראלים ועולים חדשים. כלל לא תכננתי להיות מורה, קראו לי לדגל אז התייצבתי. פנחס רימון פנה אליי ואמר: "אין מורה, לכי לאולפן תלמדי מהם ובואי ללמד, זקוקים לך". ומאז – אני שם.

עמק החולה הוקם על חוף הירדן אליו יש לי אהבה גדולה מגיל פעוט. כשבגרתי למדתי בו כמובן והכרתי את חיים זהר (בעלי לעתיד). בתורנויות היינו, חיים ואני, מנקים יחד את החטיבה, נכנסים למעבדות כי היה שם אקווריום גדול והיינו מסתכלים על הדגים, לפעמים אפילו התנשקנו ובערבות הימים התחתנו על הדשא הגדול של בית הספר- הדשא מול המעבדות.

במשך השנים כמורה, פרופסור נחמה ליבוביץ (אצלה השתלמתי בנושא תנ"ך), השאירה עליי רושם עמוק באמרה: "מה שחשוב הוא שהתלמיד יזכור את החוויה הטובה מהשיעור" כך, אני מלמדת חינוך ציוני תרבותי ומסורתי בדרך חוויתית של פעילויות, שירים, משחקים, למידה לקראת החגים וטיולים בטבע.

עד היום המחויבות שלי כלפי תלמידיי צעירים ובוגרים כמורה, היא טוטאלית. העשייה המשמעותית הזו נעשתה מתוך תחושת ייעוד ושליחות.

בבית הספר כאשר לימדתי את הכיתה האמריקאית

הזוית האישית

סיפורה של נירה זהר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ע"י התלמידים: ליאל שאלתיאל, תאיר ויצמן, מאי יוסף, ערבה מור עינב, בהנחיית המורה סיגלית ביראני.

מפגש עם התלמידים בתכנית הקשר הרב דורי