מאגר סיפורי מורשת

"מבצע על כנפי נשרים"

נובמבר 1949. משפחה תימנית בדרכה למחנה המעבר של הג'וינט ליד עדן. העלייה מתימן, לאחר קום המדינה נחלקת לשלושה שלבים:

שלב ראשון: תאריך: 15/12/1948-10/3/1949. מתייחס לפינוי הפליטים שהתרכזו במחנה "גאולה" ובמהלכה הועלו לארץ על פי נתוני הסוכנות היהודית כ-5,500 עולים.

שלב שני: תאריך: 1/6/1949-31/12/1949. השלב העיקרי במבצע ובו הועלו לארץ על פי נתוני הסוכנות 42,862 עולים מתימן. סיום שלב זה בישר את תום המבצע אך לא את סוף העלייה מתימן.

שלב שלישי: תאריך: 1/10/1950-1/6/1956. עלו לארץ בדרכים שונות, על פי נתוני הסוכנות עוד 1,793 עולים.

מספר קטן של יהודים נשאר בתימן מסיבות שונות ובשנות התשעים של המאה ה-20 בגל עלייה אחרון עלו רוב הנותרים לארץ וקומץ שמספרו לא ברור נותר בתימן.

הכמיהה לארץ ישראל של סבא שלום וסבתא מרגלית

אבא אילן יספר את סיפורם של סבא שלום וסבתא מרגלית

החיים בתימן:

סבא שלום

סבא נולד בתימן בתאריך משוער שנקבע ליום 1/1/1935 למשפחה דתייה בת 9 נפשות. שמו של סבא היה שלום מלשון המילה מושלם, אביו של סבא שלום נפטר כשסבא היה תינוק. שם משפחתו של סבא היה ברזילי ולימים שונה שם המשפחה לחדד.

סבא מספר שהחיים בתימן היו לא קלים מצד אחד אך האווירה הייתה מצוינת – אווירה של גיבוש אווירה של חמימות אווירה של כולם יחד. עד גיל 12 סבא, השנה שבה עלה לארץ, לא היה בבית ספר אלא עבד בכל מיני עבודות על מנת לעזור בהוצאות הבית, הלימוד היחיד היה "אצל המורי בחדר" – לימוד זה היה בקבוצה בביתו של הרב שם למדו לקרוא בתימנית בספר התורה. סבא שלום עלה לארץ בגיל 12.

סבתא מרגלית

סבתא נולדה בתימן בתאריך משוער שנקבע ליום 1/1/1938, סבתא הייתה הבכורה ולאחריה נולדה אחותה היחידה נעמי. שמה של סבתא היה מרגלית מלשון המילה אבן טובה. אביה של סבתא נפטר כשנתיים לאחר שעלו ארצה. שם משפחתה של סבתא היה תוהמי, ולימים שם המשפחה הוחלף לחדד.

סבתא אינה זוכרת יותר מדי מתימן מכיוון שעלתה לארץ שהייתה בת 6, הזיכרון היחיד היה שהיא הייתה בגן ועוזרת לאימא בבישולי הבית. סבתא מספרת גם היא כמו סבא שהחיים בתימן היו מאוד צנועים וללא דרישות כמו היום.

העלייה לארץ ישראל

בשלב התכנון של מבצע כנפי נשרים הוצע כי העולים יוסעו לישראל בדרך הים עד לנמל אילת ומשם באוטובוסים למעברות. בכל יום ויום הוטסו לישראל חמש מאות או שש מאות יהודים תימנים במבצע שעד מהרה נודע בשם "מרבד הקסמים"! רכבת אווירית זו נמשכה כל שנת 1949, ועד שהסתיימה הביאה לישראל ארבעים ושמונה אלף יהודים תימנים. סבא שלום עלה לארץ בשנת 1948. סבתא מרגלית עלתה לארץ בשנת 1949.

ההתיישבות במעברות

עולי "על כנפי נשרים" שובצו במחנות מרכזיים, ששימשו קודם לכן מחנות של הצבא הבריטי, המחנות בהן שובצו היו: ראש העין, בית ליד, פרדסיה, עין שמר, גבעת אולגה. לאחר כשנה וחצי מהעלייה פוזרו המחנות עקב קושי רב מאוד לנהל את כל האוכלוסייה הגדולה.

סבתא מרגלית:

סבתא התגוררה בתקופת העלייה בגבעת אולגה שם למדה בבית הספר ממלכתי דתי, לאחר סיום בית הספר היסודי סבתא מאוד רצתה להיות רופאה, אך משהבינה שהלימודים קשים נורא, החליטה ללמוד בבית הספר לאחיות.

סבתא בבית הספר לאחיות

סבתא מספרת שכשעלו לארץ לא היה להם שום דבר למעט בית קטן מאוד שלא היה בו כלום, שהיו צריכים לכבס בגדים אז היו מכבסים בכיור (לא הייתה מכונת כביסה). סבתא מסכמת את תקופת המעברות כתקופה מאוד קשה "החיים היו קשים אך זולים", היום בדיוק להיפך – "החיים קלים יותר אך גם יקרים יותר".

סבא שלום:

סבא התגורר בתקופת העלייה בישוב זנגריה שבצפון (הישוב שוכן ליד ראש פינה) שם המשיך לעזור בעבודות הבית, לימוד אצל המורי, לימוד עברית בבית ספר. סבא עבד בכל מיני עבודות (פחחות, צבע, נגרות וחקלאות). לאחר מספר שנים החליטה משפחתו להתגורר בראש העין. סבא מספר שגרו בדירה קטנה וצנועה (דירת 3 חדרים עם 9 נפשות), היה כיף גדול כולם היו משחקים יחד ללא מריבות. בחגים כולם היו מתאגדים וחוגגים יחד את החג גם כשלא היה הרבה מקום בבית, היה מקום בלב והאווירה הייתה מצוינת. סבא מסכם את תקופת המעברות כתקופה הכי יפה בחייו והכי כיפית ומבחינתו הוא היה מאוד רוצה לחזור לתקופה זו…

החיים במעברה בראש העין

ההכרות של סבא וסבתא

סבתא מרגלית הגיע ביום מין הימים  לביקור אצל חברתה בראש העין. סבא שלום התגורר בראש העין ובמקרה חברתה של סבתא מרגלית הייתה דודתו. הדודה עשתה הכרות ראשונית בין שניהם, סבתא מרגלית מאוד לא אהבה את זה מכיוון שסבא שלום לא היה מצא חן בעינה. סבא שלום נלחם בכל כוחו ולא ויתר על סבתא, ומאז השאר היסטוריה…

החיים כזוג נשוי ודור ממשיך

לאחר שהאהבה בין סבא שלום לסבתא מרגלית ניצחה – החליטו הזוג להתחתן. תאריך החתונה נקבע ליום 31/3/1959. החתונה התקיימה באולמי חצרוני (החצר של ביתם של סבא וסבתא). לחתונה הגיעו כל המשפחה הקרובה, השכנים והחברים. לאחר החתונה סבא וסבתא עבדו קשה מאוד, לפעמים זה היה ב 2-3 עבודות על שיוכלו לחיות בכבוד. סבתא עבדה בניקיון בתים, בתי חולים, ובנוסף טיפלה בכל משימות הבית. סבא התחיל לעבוד בתעשייה האווירית כצבעי מטוסים – שם עבד כ- 30 שנה.

במרוצת השנים סבא וסבתא הביאו חמישה ילדים לעולם, שגם הם התחתנו והביאו ילדים לעולם – וכך אנו שומרים על שושלת המשפחה לדורות.

שושלת משפחת חדד

מצורף תרשים לשושלת המשפחה החל מסבא רבא וסבתא רבתא משני צידי המשפחה ועד היום בנים בנות נכדים ונכדות נינים ונינות.

הזוית האישית

ליהי: הכרתי טוב יותר את העבר הרחוק של משפחתי.

האבא: זו העבודה השלישית שאני מבצע עם הילדים כך שאני מרגיש שאני מעביר את ההיסטוריה של המשפחה לכל ילדיי – אילולא התכנית – לא בטוח שזה היה קורה.