על החלב שנשפך
קרוב לביתנו נמצא בית מלכותו של המלך ובחופשת המלך היה מבלה בארמון זה.
שמי הוא שאהפסנד גליה אהרוני.
הורי נתנו לי את השם שאהפסנד על שם סבתי מצד אימי. יש לי עוד כמה שמות נוספים, גליה ופהימה.
הפרוש של שאהפסנד הוא בחירת המלך אולם ביום יום קראו לי פהימה.
נולדתי באיראן בעיר בבול להורי אברהם ואסתר ארון פור בשנת 1952.
העיר שבה גדלתי הייתה עיר תיירות באירן. קרוב לביתנו נמצא בית מלכותו של המלך. אני זוכרת שבחופשות המלך היה מבלה את חופשותיו בארמון שבעירנו. וכשהמלך היה מגיע ההתרגשות אז הייתה גדולה.
אנחנו גרנו בבית פרטי. גרנו שתי משפחות יחד בבית ולכל משפחה דירה משלה, הייתה לנו חצר גדולה משותפת וגידלנו בה הרבה תרנגולים, אווזים, ברווזים, יונים ועוד התקלחנו בבית ולפעמים גם בחוץ. שתינו ממי הבאר שהיה לנו בחצר הבית. היינו קושרים חבל לדלי וכך היינו מוציאים את המים מהבאר. המים נועדו גם לשתייה גם לשטיפה וגם לרחצה.
אני זוכרת, שבימות הקיץ, מוקדם בבוקר בשעה שש אימא הייתה מעירה אותי, ונותנת לי קערת נירוסטה ושולחת אותי לקנות חלב. או להביא חלב, ישר מהעטינים של הפרות. למרות שנתבקשתי לקנות שני ליטר חלב, הייתי חוזרת בדרך כלל רק עם ליטר חלב אחד, שכן הייתי קטנה בת חמש וכל הדרך נשפכו טיפות החלב. בנוסף לכך, הקערה עצמה הייתה כבדה לי במיוחד. כשחזרתי הביתה עם מחצית מכמות החלב, אימא שלי הייתה כועסת עליי שלא נזהרתי מספיק…
היינו הולכים לבית הספר ברגל כשלושה או ארבעה קילומטר. אני זוכרת שהייתה זאת דרך קשה ובמיוחד בימות החורף…. בשכונתנו סמוך לביתינו היה בית הכנסת בו התפללנו.
בגיל עשר עברנו לגור בטהרן .שם אבא שלי עסק בחנות של משקאות וענתיקות ואימא שלי הייתה עקרת בית אבא שלי היה די קשוח ואימא הייתה אישה מאוד רגועה.
לא היו לנו מנהגים מיוחדים אולם היו לנו מאכלים מיוחדים: גונדי- זוהי קציצה העשויה מהרבה בצל, והרבה חזה עוף טחון וחומוס, חורשט סבזי מרק שמכיל הרבה ירקות, בצל מטוגן ובשר. מאכל נוסף -אורז עם תפוח אדמה, תבשיל של אורז לבן עם תפוח אדמה מבושל בתוך סיר. כשהייתי קטנה אהבתי לאכול: "מקל סבתא" – זהו מאפה שדומה ללחמניית בגט ארוכה מיוחדת. אהבתי לאכול אותה וביחד איתה לשתות תה מתוק. בכלל אהבתי מאוד לבשל במטבח ולהכין מטעמים זו הייתה חוויה עבורי. אהבתי גם לתפור בגדים.
בילדותי שיחקתי בחבל (הייתי אלופה בקפיצות ), כדור יד ובכדור סל. עם כמה חברות הייתי משחקת גולות ובמשחק עם חבל גומי שקראנו לו "סבתא סורגת". היה לי אוסף מיוחד של גוגואים.
.
המקצועות שאהבתי ללמוד בבית הספר הם: חשבון והנדסה. אני זוכרת, כמה דברים מיוחדים מבית הספר תמיד הייתי מלכת בית הספר. את כל הבלגן בבית הספר הייתי עושה הכל בשקט. אספר על מעשה קונדס אחד. בבית ספרנו הייתה בריכה קטנה באחד הימים המזכירה עברה קרוב לבריכה ואני דחפתי אותה פנימה, אחר כך תפסו תלמידה אחרת, אף אחד לא האמין שזו הייתי אני. אחת הבנות גילתה למנהלת שזו אני אולם, המנהלת לא האמינה .
כשבגרתי והפכתי לממלאת מקום בבית הספר המשכתי להיות שובבה… הבטחתי לתלמידותי הפסקה בכיתה במקום שיעור…. בתנאי שתשמורנה על שקט.
לא חגגו לי את בת המצווה כי בארץ שגרתי לא נהגו לציין יום זה בטקס מיוחד. היינו במשפחה שבעה ילדים, שלוש בנות וארבעה בנים. יש לי כמה חפצים מיוחדים שנשארו לי מבית ההורים. מאבא יש לי שטיח וגם ענתיקות ומאימא שלי- תכשיטים.
האירוע המשמעותי שקרה לי בחיים, זה היה החתונה של אחותי הגדולה כל כך התרגשתי כי זו הייתה החתונה הראשונה שהשתתפתי בה.
עליתי לארץ לאחר נישואי בשנת 1970. בעלי שהיה אזרח ישראל הציע לי שנעלה לארץ. כך עשינו עלינו למטוס לכוון ארץ ישראל. אני זוכרת שהעלייה הייתה די קלה כך גם ההתאקלמות. חוויתי בארץ את מלחמת יום הכיפורים. אבל לא כל כך הבנתי מה קורה , כי הייתי עדיין עולה חדשה.
היום אני עקרת בית ובעלי רחמים עובד בחברת "קנדי" – חברה למוצרי חשמל. ב"ה, יש לנו ארבעה ילדים שלושה בנים ובת נהדרים, יש לי גם עשרה נכדים מתוקים ומקסימים.
שרה היא הנכדה שראיינה אותי , במסגרת מפגשי תכנית הקשר הרב דורי, בה אנו משתתפות ביחד השנה….אני מאוד אוהבת אותה ומרוצה מכולם.
אני מודה להשם שיש לי נכדים כאלה ומשפחה כזו.
תשע"ה
מילון
גונדימאכל יהודי פרסי של כופתאות עגולות מבשר עוף טחון, קמח וחומוס.
חורשט סבזי
מרק פרסי עם הרבה ירקות, בצל מטוגן ובשר.
ציטוטים
”כל אחד צריך לעשות את שהלב שלו מרגיש בלי לפחד והכל מתוך אמונה שלמה.“