מאגר סיפורי מורשת

שמי אהרון סיסו, נולדתי בשנת 1945 בעיר פס שבמרוקו. נולדתי כבן בכור להוריי, ארמונד ומסעודה. שנתיים אחרי שנולדתי נולד אחי יהודה ז"ל, לאחר שנתיים נולדה אחותי אסתר, ולבסוף נולד אחי הצעיר יוסי הנולד אחרי עלייתנו ארצה בשנת 1956.

אמי עבדה כעקרת בית, גם במרוקו וגם בישראל. אבי עבד כטכנאי שיניים במרוקו ולאחר עלייתנו לארץ עבד בעיריית חיפה. התחלתי ללמוד לבד עד שהוריי רשמו אותי לבית ספר "אליאנס" שם למדתי עד כיתה ג'.  לארץ עלינו בהפלגה באנייה מקזבלנקה למרסיי שבצרפת. ממרסיי הפלגנו באוניה אחרת ששמה "נגבה" לנמל חיפה.

כשהגענו לחיפה לקחו אותנו למושב שנקרא בית שקמה הנמצא בדרום ליד העיר עזה. לי ולמשפחתי היה קשה להתאקלם במושב. לא ידענו איך לעבוד בעבודות החקלאות והתקשנו לפרנס את עצמנו בכבוד. אבי חשב שיהיה לנו קל ונוח יותר להתגורר בסמיכות לבני משפחה אחרים בארץ ומצא לנו בית בשכונת חליסה העליונה בחיפה בסמיכות לבני דודנו. ההתאקלמות בחליסה הייתה יותר טוב ונעימה וכל אחד מבני המשפחה מצא את מקומו. כאשר עברנו לחליסה אני ואחי יהודה התחלנו ללמוד כחצי שנה בבית ספר "כרמלי" שהיה רחוק מהבית. לאחר תום שנת הלימודים עברנו לבית ספר חדש, שקרוב יותר לביתנו, בית הספר "קישון". בבית ספר קישון למדתי עד כיתה ח'.

לאחר כיתה ח' הלכתי ללמוד מקצוע, עבדנו ביום ולמדנו בערב. (תיכון ערב), המצב הכלכלי בבית לא אפשר לנו ללמוד לימודי תיכון רגילים. למדנו ועבדנו עד הגיוס. הילדות בשנים ההם הייתה ילדות נחמדה אבל בדיעבד קשה, כי לא היו לנו אמצעים לילדות טובה יותר כמו לכל ילדי השכונה.

בצבא שירתי במשטרה צבאית. השירות הצבאי היה לא קל ואינטנסיבי במיוחד כי עבדתי בכלא עם אסירים. במשטרה הצבאית שירתי אחרי הגיוס עוד 28 שנה כמילואימניק. השתתפתי בשלוש מלחמות ישראל : מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון.

לאחר סיום שירותי הצבאי עבדתי במקומות שונים ומגוונים : חברה פרטית ששמה "אום" שעוסקת בהרכבה ובניה של מכונות כביסה בנוסף, בחברת "הנדסת חימום" עסקתי בבניית דודי קיטור. בבתי הזיקוק שבחיפה, עבדתי 20 שנה שבסיומם עברתי לעבוד עד יצאתי לפנסיה בגיל 67, בחברת "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ",

לימים, בשנת 1966 הכרתי את אסתר אשתי במסיבת שחרור של חבר שלי וכעבור 3 שנים החלטנו בשמחה להקים בית בישראל ולבוא בברית הנישואים. נולדו לנו שלושה ילדים משותפים ואהובים: הבכור אלי ז"ל, נפטר ממחלה בגיל 43, האמצעית אינת, אמו של נכדי שי שעמו אני נפגש בקביעות במהלך המפגשים המשותפים של תכנית "הקשר הרב דורי" ובן הזקונים, אדיר. שיבדלו לחיים ארוכים. כשאלי בני הבכור היה בן 13, לקריית חרושת, מקום לידתה של אשתי אסתר ואנו מתגוררים בה עד היום.

לכל אחד מילדיי נולדו – 3 ילדים. כיום אני סב גאה ל- 9 נכדים מקסימים.

מאז יצאתי לפנסיה, אני תורם לקהילה בהתנדבות בבית הספר רימונים במסגרת עמותת "ידיד לחינוך" – גוף המוביל בהפעלת גמלאים מתנדבים במערכת החינוך ברחבי הארץ.

אשתי אסתר, גם תורמת מזמנה וממרצה ומתנדבת בקהילה בעמותת "שלהבת" – שירותים לאוכלסייה המבוגרת בקריית טבעון.

הזוית האישית

שי: אני מאוד אוהב את סבי, ועניין אותי לשמוע על עברו ועל ילדותו.

סבא אהרון: שמחתי מאוד להגיע למפגשים המשותפים עם שי, לענות על שאלותיו הרבות ולשתף אותו על עברי וילדותי שהייתה מאוד שונה מילדותו.