מאגר סיפורי מורשת

השוני בין רומניה לישראל מבחינת הוראה

סבי נולד ב-1942, בעיר בוטושני ברומניה.

הוא התחתן עם סבתי, ולאחר החתונה, שכרו דירה, וגרו שם עד 1973. הם היו מורים ברומניה, הילדים בכיתה היו מנומסים ונותנים כבוד למורה, סבא שלי לימד בבית ספר שבו סיים את התיכון.

סבא סיפר שהייתה אנטישמיות בצורה מוסתרת. בגלל ההיסטוריה שהיהודים עברו שם, הממשלה של רומניה הייתה מטפלת בזה, בגלל מה שהיהודים סבלו ברומניה בתקופת השואה.. למרות זאת כל הבדיחות היו עדיין על יהודים.

בשנת 1972 סבא שלי בא פעם ראשונה לישראל, כתייר לבקר ולראות משפחה שכבר גרה פה. היו לי בישראל דודים, דודות, בני דודים – הם גרו בעפולה, נצרת, וחיפה.

כאשר סבי חזר היה בראשו רק לעלות לישראל, הוא אמר לי שהוא חשב שזה בגלל כל האנטישמיות – הוא הרגיש זר ברומניה לפי תיאוריו.

ב-1973, סבי, סבתי, ואמי נרשמו לעלות לארץ. היו הרבה שנרשמו לעלות. אחרי חצי שנה, לקראת חודש יוני, אישרו את העלייה. היה צריך לסדר דברים, לקנות דברים, למכור דברים.

כשהגיעו לשדה תעופה בישראל, החליטו איפה כל משפחה תגור. סבי סבתי ואמי (הילדה), גרו במבשרת ציון, ליד ירושלים במרכז קליטה. שם למדו עברית באולפן. נולדה להם ילדה שנייה, אחרי 3 חודשים שעלינו לישראל.

לאחר 6 חודשים היו  צריכים להחליט איפה יגורו ויקבלו דירה. בבאר שבע היה צורך במורים למתמטיקה, אז סבא שלי החליט שכדאי לגור בבאר שבע. הוא התחיל לעבוד כמורה בבאר שבע וסבתא שלי, בבית ספר ליד באר שבע.

ב-1987 הם עברו ללהבים והמשיכו לעבוד כמורים עד שיצאנו לפנסיה.

הזוית האישית

נועה וסבא משה נפגשו ותיעדו את סיפור עלייתו של סבא משה כמורה מרומניה, שהמשיך בהוראה גם בארץ