מאגר סיפורי מורשת

סבתי סגולה נולדה בשנת 1947 בבומבי בהודו. להוריה של סבתי, רחל ואהרון, נולדו שבעה ילדים: ציון ז"ל, ציפורה ז"ל, ששון ז"ל, שלום, נורה, משה וסגולה סבתי. הם גדלו בשכונת "פארל", שכונה אשר הייתה מעורבת עם הינדים, מוסלמים והודים.

סבא רבא שלי, אהרון, היה נגר, וסבתא רבתא שלי הייתה עקרת בית. משפחתה של סבתי עלתה לארץ מטעמים אידיאולוגיים בשנת 1965. המשפחה שמעה רבות על הקמת מדינת ישראל, מהסוכנות היהודית אשר פעלה רבות בתקופה זו בהודו.

בהודו סבתא סגולה גרה בקומת קרקע בבניין בעל ארבע קומות. הבית היה קטן וצפוף והמצב הכלכלי היה קשה. אומנם היה בבית ברז מים אך לא תמיד היו בו מים זורמים. כאשר היו צריכים מים היו יוצאים לברז השכונתי והיו שואבים מים בדליים. בהודו היה נהוג לתת לכל משפחה כרטיס מהעירייה שבו מצוין מספר הנפשות במשפחה, ואיתו אפשר היה לקנות מצרכי מזון בסיסיים (חיטה, סוכר, אורז).  עקב המצב הקשה סבתי נאלצה לעזור בפרנסת המשפחה, הייתה כובסת בגדים לשכנים ומנקה בתים. את הכסף שהיא הרוויחה היא העבירה להוריה וכך עזרה לפרנסת המשפחה.

סבתי למדה 7 שנים בבית ספר אשר לימדו בו 4 שפות: הינדית, אנגלית, ערבית וג'וזרתית. היא החלה ללמוד בכיתת האנגלית אך מהר מאוד הפסיקו הוריה את לימודיה, עלות הלימודים הייתה גבוהה והם לא יכלו להרשות לעצמם לשלם עבור השכלתה. הם נאלצו להעביר אותה לבית ספר ציבורי ובו היא למדה רק הינדית. בערב כל הילדים היהודים הלכו ללמוד עברית בשכונה אחרת.

משפחתה עלתה לארץ בטיסה עם נחיתה קצרה בטהרן. משם כשהגיעו ארצה הם נשלחו לעיירת הפיתוח דימונה. בדימונה סבי המשיך לעבוד ונטע עצים בקק"ל (הפריח את השממה). בגיל 18 סבתי סגולה (מיד כשהגיעה לארץ) קיבלה בדואר צו גיוס. הוריה נלחצו מאוד ומיד חיפשו לה שידוך לחתונה. וכך הם מצאו את סבי בנימין וכשהם התחתנו היא עברה לגור עם סבי ועם אימו באופקים.

לסבתי נולדו 7 בנות, היא עבדה באופקים בחקלאות ובמפעל טקסטיל שנים רבות. וגידלה את אימי ואחיותיה באהבה ובשמחה רבה.

הזוית האישית

גיל מארק: למדתי מן הראיון עם סבתי סגולה, עליה ועל משפחתה, על החיים בהודו ועל החיים לאחר העלייה לארץ.