מאגר סיפורי מורשת

ברומניה הייתי יהודייה ולכן הרבה תפקידים בבית ספר או בתנועת הנוער לא נתנו לי בגלל שהיו מפלים לרעה את היהודים. בגיל 14 כשנודע לי שאני הולכת לעלות לארץ, היה לי קצת קשה להיפרד מכל החברים שלי ושידעתי שכמעט ואין סיכוי שאני אפגוש אותם שוב. אבל הבנתי ששם זה לא המקום שלנו, ושאנחנו צריכים לעלות לארץ.

אנחנו נסענו מהבית באוטו עד לעיר בירה של רומניה (בוקרשט) ומשם עלינו על מטוס שהטיס אותנו לנפולי שבאיטליה, מנפולי עלינו על אנייה עד לארץ. עליתי לארץ עם ההורים שלי אך לא באותה אנייה מכיוון שזו היתה אנייה לנוער אך שהגענו לישראל נפגשתי איתם

זאת היתה אנייה ישראלית שקראו לה תאודור הרצל, עלינו על אנייה שהיו עליה הרבה עולים וכולם עלו לארץ, באנייה כל הזמן חשבנו על זה שאנחנו שטים לישראל ועל היופי של המדינה וכמה טוב יהיה לנו. היינו שבועיים באנייה ולא הרגשנו כל כך טוב מכיוון שבאנייה יש תמיד מחלות ים וכדומה. אבל היה בסדר דאגו לנו שם טוב מאוד (הסוכנות היהודית) הם הביאו לנו אוכל ושתיה. באנייה זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי מסטיק כיוון שברומניה לא היו מסטיקים וגם פעם הראשונה שטעמתי בננה. שהתקרבנו לישראל העירו אותנו מוקדם בבוקר כדי שנצא החוצה ונראה מרחוק את חיפה, נורא התרגשנו, ירדו בחיפה ומשם לקחו אותנו לאוטובוס לכפר הנוער.

התנהגו עלי יפה מאוד. קיבלו אותי יפה מאוד, עליתי לארץ ומשם הלכתי לכפר נוער (ימין אור שעל הכרמל) שקלט אותנו – אני עליתי עם עליית הנוער כשהייתי בכיתה ח', לימדו אותי עברית – קבלנו מורה מיוחדת שלימדה אותנו עברית. בנוסף היה לנו גם טיולים בארץ כדי להכיר אותה.

כשהגעתי לכפר נוער בהתחלה היה לי קצת עצוב כי התגעגעתי קצת להורים, וגם לא ידעתי לדבר עברית ולכן היה לי קשה לתקשר, כשנכנסנו בפעם הראשונה לכיתה היה בלגן גדול – כל אחד בשפה שלו כיוון שהיו ילדים לא רק מרומניה אלה גם מהונגריה, מרוקו, אלג'יר ועוד כל מיני מקומות שהעלו לארץ.

בהתחלה לא הבנו שום דבר. אבל אחר כך התחילו ללמד אותנו עברית. קודם כל  לימדו אותנו את השפה העברית ורק אחר כך למדי אותנו את שאר המקצועות. אז התחלנו להבין קצת אחד את השני, בהתחלה זה היה קשה כי ברומניה הייתי תלמידה ממש טובה ובהכל הצטיינתי ובשיעורים תמיד הייתי מצביעה ועונה ויודעת הכל, ופה הרגשתי שאני לא יודעת כלום כי לא יכולתי לפתוח את הפה ולהגיד מה אני יודעת, עד שלמדתי את השפה. את השפה למדתי מאוד מהר כי הבנתי שבשביל להשתלב פה אני צריכה ללמוד, אז כשעליתי לארץ בחודש יוני עדיין לא היה בית ספר אז עד שהתחיל הבית ספר בחודש ספטמבר כבר דיברתי עברית, מכיוון שישבתי כל יום ולמדתי, חוץ ממה שלמדתי בבית ספר ושיננתי וקראתי ספרים.

לא ממש התגעגעתי לארץ שלי כי לקחו אותנו לטיולים והכירו לנו את הארץ וזה מצא חן בעיני. אהבתי את הפירות של הארץ והכל מצא חן בעיני ולא התלוננתי על כלום.

ההורים קיבלו דירה בראשון לציון. הכפר נוער שלנו היה בחיפה בכרמל ופעם בחודש היינו נפגשים עם ההורים ונוסעים לשישי שבת הביתה, מכיוון שזו היתה נסיעה מאוד ארוכה זה היה קורה רק פעם בחודש ואז הייתי נפגשת עם אחותי והורי.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של נועם דגן ו סבתא בתיה דגן.