מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי, נולדתי בשנת 1945 בתוניסיה לאבא בשם מוריס ולאמא בשם איבון. בארץ קראו לה חנה. בשנת 1949 נולדה אחותי בשם מרים והדבר שימח אותי מאוד. אני דובר עברית וצרפתית, שפה מדוברת במשפחתנו .

בשנת 1956 בהיותי בן אחת עשרה, החליטה משפחתי לעלות לישראל. העלייה עברה בהפלגה חשוכה, היה מפחיד להיתפס ופחדנו שיגלו אותנו. הפלגנו מתוניסיה לצרפת לעיר מארסיי. שהינו במלון בשל חוסר מקום במחנה העולים שהיה עמוס עולים.  שם שהינו כחודש ימים.  במשך החודש הלכנו לטייל בעיר מארסיי ושם חגגנו את יום הכיפורים באחריות ה"סוכנות היהודית". בהמשך הפלגנו באוניה יוונית והכרנו חברים ועולים חדשים. הייתה צפיפות רבה ומזג אוויר סגרירי, מה שגרם לאוניה להיטלטל ולהתנדנד. פחדנו מאוד ודאגנו. כך הפלגנו ארבעה ימים עד לנמל חיפה, שם נקלטנו על ידי הסוכנות היהודית שהחליטה למקם את משפחתנו בעיירה ירוחם שבנגב. בהמשך ביקשנו  לעבור למושב גילת מאחר וגרו שם קרובי משפחה שעלו ארצה לפנינו. (סבתא שגידלה אותי בתוניסיה וגם דודים ובני דודים שלי).

מלחמה בישראל

באותה תקופה שררה אווירה של מלחמה, המון כלי רכב של הצבא הסתובבו בכל מקום וגם הרבה חיילים. ביישובים רבים חפרו שוחות (תעלות לצורך התגוננות). למלחמה זו קראו "מבצע קדש". הרגשתי מוזר, אווירה שונה. רק הגעתי לארץ ישראל  וכבר נקלעתי לאווירה של מתח ומלחמה. כמו כן היינו עולים חדשים ובקושי הכרנו את החברה ואת המצב המדיני בתקופה זו.

לימים, בהיותי בן 18, התגייסתי לחיל השריון בתור מכונאי והשתתפתי ב"מלחמת יום הכיפורים" וב"מלחמת ההתשה" בתור שריונר.

התיישבות בארץ

הצטרפנו למשפחה של סבתי והדודים שלי. גרנו כולם יחד והצפיפות הייתה רבה. היה קשה מאוד להסתדר כך וזכור לי כי ההתנהלות בבית הייתה קשה בשל שתי המשפחות הגדולות. בגלל מצבנו  הכלכלי הקשה אבא שלי, שהיה ספר במקצועו, החליט לקחת אתו מזוודה וכלי עבודה ונסע בטרמפים לכיוון הגבול בעזה על מנת לספר את שיערם של חיילי צה"ל ובזכות זה לפרנס את המשפחה. לבסוף החליטה משפחתי לעבור לגור בעיירה "אופקים" ליד המושב שגרנו בו שם קיבלנו דירת עולים .

מאותו רגע התחלנו להרגיש  כחלק מהחברה הישראלית, השתלבנו מבחינת השפה והתחלנו ללמוד בבתי הספר. לא היה קשה כי כולם היו עולים חדשים.

הזוית האישית

נויה: המפגשים עם סבי במסגרת התכנית היו מפגשים מהנים ומרתקים. מעניין היה לשמוע את קורות חייהם של הסבים והסבתות בקבוצה וזה יצר קירוב בינינו לבין הדור המבוגר יותר.