מאגר סיפורי מורשת

רקע

סבא אהרון נולד במרוקו בעיר קזבלנקה בסוף שנת 1949. אביו, אליהו ז"ל נתפס ע"י הגרמנים בגלל השכלתו והיה דובר שפות, ואולץ על ידם להתחיל בהכנת רשימות של יהודי העיר ולרשום את רכושם (בעיקר זהב וכלי כסף), לשמחתנו בנות הברית כבשו את מרוקו ושחררו אותה מהגרמנים. עם הקמת מדינת ישראל אביו היה פעיל עליה במרוקו בהתנדבות אשר דאג יחד עם ארגון "הציונים" (במסגרת המוסד לעלייה ב') להעלות יהודים לישראל מיד לאחר הקמת המדינה. עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 החלו פרעות ביהודי מרוקו, התנכלו לכל מי שחבש כיפה או גידל זקן, חטפו נערות יהודיות על מנת להתחתן איתן ולאסלם אותן.

גירושים ההורים בגלל העלייה לארץ

אימא של סבא אהרון הייתה בהריון בחודש חמישי, אבא של סבא אהרון לאחר שראה את המגמה של התנכלות ליהודים, החליט לעלות לישראל לאחר קום המדינה בשנת 1949, מאחר שנתפסו 3 פעילי עלייה לא חוקית במרוקו והוכנסו לבית הסוהר, פחד גם הוא להיעצר ולכן גמלה בליבו ההחלטה לעלות מיד לישראל. כמו כן החלו להגיע מכתבים מישראל למשפחות קרוביהם במרוקו המספרים על תנאי המחיה הקשים בארץ החדשה: מדבר, מעברות, רעב וכו'. אימא של סבא לא רצתה לעלות לישראל בתנאים הנ"ל וגם בגלל ההריון. לאור המחלוקת הזו החליטו להתגרש ואבי סבא אהרון לקח אתו את 2 הבנות בטענה שלא יחטפו אותן הערבים בגיל ההתבגרות ועלה איתן לארץ. ואכן אמו של סבא נשארה במרוקו כאם חד הורית בהריון. לאחר לידתו אמו עבדה קשה לפרנסתה וגידולו של סבא.

כאמור אבי סבא אהרון עלה לארץ עם הבנות תמר (9) וז'קלין (4). בדרך לישראל ז'קלין חלתה בצרפת ונשארה בבית חולים 3 חודשים בצרפת עד שהבריאה והצטרפה למשפחה. סבא אהרון גדל עם אמו כאם חד הורית וכשסבא אהרון היה בגיל 6  אמו התחתנה שוב עם אברהם ונולדה להם אחות נוספת – שולה, בשנת 1957.

ילדות במרוקו

עד שנת 1962 סבא אהרון למד בבי"ס  יסודי יהודי בעיר קזבלנקה בו לימדו בעיקר צרפתית וערבית. אמו דאגה שילך ל"תלמוד תורה" על מנת ללמוד עברית בשעות הערב. בתלמוד תורה סבא למד בעיקר, קרוא וכתוב בעברית, בלימודים אלה למד בעיקר לחן התפילות, טעמי המקרא, פיוטים, חגים ומסורת יהודית . כמו כן אמו דאגה שאתפלל מדי שבת וחג בבית הכנסת הקרוב לביתנו.

לבית הספר היסודי שהיה רחוק מהבית והיה במרחק של חצי שעה הליכה לקח סבא מדי יום את אחותו הקטנה לגן בדרך. עם סיום בית הספר היסודי בשנת 1962 עברתי לבית ספר תיכון וחט"ב צרפתי (ecole de centre) ושם למד כחצי שנה עד שעלו ארצה. בתום שנתיים של לימודי ערב סבא קיבל "תעודה ללימודי קודש" וזו הייתה תעודת סיום בעברית הראשונה שלו.

תעודת סיום בעברית הראשונה שלו

סיפור העלייה לארץ

בשנת 1962, החליטה המשפחה לעלות לארץ והחלה בהליכי העלייה לארץ. עובדה זו לא כל כך מצאה חן בקרב הערבים במרוקו. העלייה בזמנו הייתה בלתי לגלית (לא חוקית) מבחינת השלטונות, שהעלימו עין וטענו שהיהודים נוסעים לצרפת, על אף בעובדה שידעו מהו היעד הסופי. לכן סיפור העלייה היה חשאי ונשמר בסוד בקרב היהודים בלבד ונמסר למועמדי העלייה יומיים לפני תאריך העלייה. פעילי העלייה הודיעו לנו שבועיים לפני העלייה להתכונן לעלות לארץ מבלי לציין את התאריך המדויק בגלל סודיות המבצע. נאמר לנו שבשבועיים הללו אין לעזוב את הבית ולהיות מוכנים לעזיבה תוך שעות. הערבים השכנים שלנו הרגישו בתכונה בגלל מכירת חלק מהריהוט וקיבלו זאת בהבנה כי מסרנו להם את מרבית הריהוט והכלים שהיו בבתים. יש לציין כי מדיניות העלייה של השלטונות במרוקו המלוכנית השתנתה והם העלימו עין מאלה שרצו לעלות ארצה בגלל אהבתו של המלך ליהודי מרוקו. בליל העלייה המיוחל, שלוש מוניות הגיעו בלילה ליד הבתים שלנו במרוקו, אספו אותנו ולקחו את כל המשפחה לנמל בקזבלנקה ושם עלינו על האנייה שהפליגה לצרפת.

ההפלגה לצרפת

בלילה – בערב העלייה הובילו אותו לנמל בקזבלנקה, האנייה החלה לשוט למחרת בבוקר לכיוון מרסיי שבצרפת. ביום הראשון להפלגה נהנינו מהים הסתובבנו באנייה שהייתה ספינת דייגים יוונית קטנה, מאוד מלוכלכת, רעועה, אך הייתה בליבנו שמחה של העלייה לארץ ישראל. כעבור יומיים החלה סערה בים והספינה החלה להיטלטל מצד לצד וכל המשפחה ויתר העולים (כמה עשרות) -כולם שכבו במיטות עם "מחלת ים" והקאות. כך נמשכה ההפלגה 3 שבועות במקום 4-5 ימים בגלל הסערה בים היטלטלה הספינה וסטתה ממסלולה. במחנה העולים בצרפת (camps d'arenas) אשר המתינו לעלייה לארץ (היו שם אלפים), כבר חשבו שהספינה טבעה ובני המשפחה שלנו שהגיעו למחנה זה חודשים מספר לפנינו החלו לבכות ולהתאבל כי חשבו שהאנייה שלנו טבעה. יש לציין כי שנה לפני כן טבעה הספינה "אגוז" ליד מיצרי ג'יברלטר בעת ששטה ממרוקו לצרפת וכל 41 העולים שהיו עליה טבעו בים. ההגעה לצרפת הייתה באפיסת כוחות, לא היה ניתן לאכול, כל מה שאכלנו בגלל מחלת הים הקאנו. עם ההגעה לצרפת התאוששנו, הייתה שמחה בקרב כל העולים במחנה שהמתינו לעלייה ארצה ודאגו לקבלת פנים מאירה.

השהות במחנה בצרפת

ההגעה למחנה בצרפת ליד העיר מרסיי הייתה משמחת אמנם, אך תנאי המחיה במחנה היו קשים מאוד. הגענו בחודש דצמבר 1962 כשכל המחנה היה מכוסה שלג, קור של 7 מעלות, או מינוס 10 מעלות, המגורים היו ב"הנגרים" – צריפים מברזל ענקיים (הקולטים קור), בהם התאכסנו כ- 30 איש, ללא פרטיות. כל עולה קיבל 4 שמיכות. מקלחת היה קשה לעשות בקור הזה ומים חמים לא הספיקו לכולם. המים בברזים קפאו, האוכל היה מתחת לכל ביקורת וזכור לסבא עד היום (סבא היה בגיל 12), היינו צריכים לעמוד בתור כדי לקבל אותו  עם תלושי מזון שקבלה כל משפחה מראש. לחימום ההאנגר היינו צריכים להביא עצים מיער סמוך וכך התחממנו בקור העז. לשמחתנו הרבה היינו במחנה רק חודש ימים והודיעו לנו שאנחנו עולים ארצה בטיסת אל-על  בחודש ינואר 1963.

העלייה ארצה

מהמחנה הוסעו כל המשפחות לשדה התעופה במרסיי ומשם עלינו למטוס אל-על לטיסה ארצה של 5 שעות. הגענו לשדה התעופה בן-גוריון שאז הוא נקרא "שדה התעופה לוד". השעה הייתה שעת ערב, התקבלנו בכיבוד קל באחד האולמות וברכה מנציג משרד הקליטה דאז, ושם חולקו ופוזרו המשפחות לערים וישובים שונים בארץ, בעיקר לעיירות פיתוח. המשפחה שלנו מנתה: את ההורים של סבא ואחותו שולה, דוד נוסף עם אשתו, סבתא מצד אבא ומצד אימא של סבא  ועוד שתי דודות רווקות. נסענו כל המשפחות הנ"ל בשלוש מוניות והגענו לישוב /עיירת הפיתוח נצרת עילית שהייתה קיימת 6 שנים ועדיין הייתה בבנייה והתפתחות. הורידו אותנו בבלוק (בניין מגורים של 60 משפחות) שבנייתו טרם הסתיימה וכל משפחה קבלה דירה קטנה של חדר וחצי או שניים וחצי חדרים, תלוי במספר הנפשות במשפחה. למחרת בבוקר התעוררנו לבוקר ראשון בארץ הקודש עם שמחה גדולה שסוף סוף הגענו ארצה. נצרת עילית הייתה בתחילת דרכה, הכבישים עוד לא היו סלולים, מרכז מסחרי קטן היה בבנייה. הבלוק הזה החל להתאכלס והרבה משפחות עולים הגיעו מדי ערב. כל העולים שהגיעו בתקופה זו לשכונה הזאת היו עולים ממרוקו אשר רוכזו במספר בלוקים. עם הגעת המשפחה ארצה התחלנו לחפש את אבי והאחיות שעלו קודם ארצה ומצאנו אותם בירושלים. היה איחוד מרגש.

סבא בנערותו

החיים בנצרת עילית

סבא שובץ לכיתה ו' בבית ספר "עצמון" בנצרת עילית (בבית ספר זה גם אבא של אייל למד) סבא ידע עברית קרא וכתוב ולכן היה לו קל להתאקלם בכיתה שרוב הילדים היו כבר ותיקים יחסית ביישוב. אחר הצהריים שיחקנו ברחוב כי עדיין לא היו מגרשי משחקים ליד הבית. שיחקנו סטנגה, 5 אבנים, הבנות שיחקו קלאס וגומי קפיצות. באותה תקופה בתי הספר היסודיים היו עד כיתה ח' ומכיתה ט' עברו לבי"ס תיכון, טרם הוקמו חטיבות הביניים, ובסוף כיתה ח' סבא נאלץ לעבור מבחן שנקרא "סקר" על מנת להחליט באיזו מגמה ימשיך בביה"ס התיכון. כאשר קיבל את התוצאות הוחלט שילמד במגמת מסגרות. סבא לא הסכים להחלטה זו, ולאחר התייעצות עם המורה המחנך שלו (זאב  ספיר ז"ל – מורה לחיים) אשר יעץ לו ללמוד בבי"ס חקלאי קרוב בעפולה הנקרא – "חוות לימוד חקלאית עפולה" (כיום נקרא "ניר העמק"). למעשה כל ההתבגרות שלי עברה שם כי סבא היה בפנימייה והגיע לחופשה בנצרת עילית אחת לשבועיים. באמצע כיתה ח' חגגו לסבא בר מצווה צנועה בקרב בני המשפחה בבית ועלה לתורה בבית הכנסת הסמוך, באיחור של שנה בגלל תהליך העלייה.

בר מצווה

ההתבגרות בבית הספר החקלאי

סבא הגיע לבית הספר החקלאי שם למדו בני המושבים מעמק יזרעאל הצברים הוותיקים, ובית הספר היה ברמה גבוהה. סבא השתלב יפה בלימודים בבית הספר ובכיתה י' הועבר לכיתה עיונית במסלול לבגרות. בבית הספר החקלאי בתום הלימודים ולאחר ארוחת צהריים סבא עבד באחד מענפי החקלאות שהיו בבית הספר ובעיקר התמחה בענף הצאן שהתבטא ביציאה למרעה הכבשים, לחליבת הכבשים ולטיפול בטלאים שהכבשים המליטו. אחר הצהריים והערב היו להם פעולות עיוניות וערכיות במועדון הקבוצה ובשעות הפנויות ישבו על הדשא לשיר עם גיטרה. כך התקדם בשלבי הלימוד לקראת בחינות הבגרות. כשהיה בכיתה יא' פרצה מלחמת ששת הימים בשנת 1967. בעת ההמתנה לפני פרוץ המלחמה גויסו כל המבוגרים בביה"ס – המורים, המדריכים, מרכזי הענפים לשירות מילואים לתקופה ארוכה ומי שהחזיק את המשק היו התלמידים הבוגרים שגילו אחריות גדולה. סבא החליף בתקופה זו את מרכז ענף הצאן – יוחנן שהיה מגויים 3 חודשים תמימים ודאג לביצוע כל עבודות הענף כולל הרבעת הכבשים ע"י איילים שאינם מקרובי משפחתם. עם שחרורו של מרכז הענף משירות מילואים מצא את ענף הצאן מתפקד, כל הכבשים שרו והחלו ההמלטות. על כך סבא קיבל פרס העבודה השנתי שחולק לתלמידים מצטיינים בסוף השנה. בחופשות מביה"ס החקלאי ובסופי שבוע  בנצרת עילית היינו נפגשים באחד הבתים למסיבת יום שישי שכללה ריקודים ומפגש עם הבנות מהשכונה.

מאלבום התמונות

היכרות עם החברה ורדה

בסוף כיתה יא' קבוצת יא' (לא הייתה התאמה בין הקבוצות לכיתות) יצאה לטיול השנתי במדבר יהודה, אך סבא לא יכל לצאת לטיול בגלל בחינת בגרות במתמטיקה באותו היום. כפיצוי  סבא יצא לטיול עם הקבוצה הצעירה תלמידי כיתות ט' ובמסגרת הטיול הכיר את ורדה שהייתה חברתו במהלך השנים והיום היא הסבתא שלי.

סיום התיכון והגיוס לצה"ל

סבא סיים את ביה"ס התיכון בביה"ס החקלאי בעפולה עם תעודת בגרות עיונית כתלמיד מצטיין. החווה החקלאית תרמה מאוד ל"הפיכתו" לישראלי, שם קיבל את ערכי העבודה, למד את שירי ארץ ישראל, הכרת הארץ וערכים חשובים אחרים. במסיבת סיום כיתה יב' בו קיבל גם תעודת הערכה  וספר עב כרס "האנציקלופדיה החקלאית" (באותה תקופה היה ערך לחקלאות), במסיבה זו הופיעה ורדה עם כישרונה בזמר במחזה "חמש –חמש".

סבא התגייס לצה"ל בתאריך 12.8.1968, אמנם תכנן להתנדב לסיירת חרוב ובני המחזור שלו רצו כל מיני יחידות קרביות, אך בסופו של יום כמעט כל הכיתה שלו יחד אתו שובצה בגולני (כנראה בצה"ל החליטו להשביח את חטיבת גולני עם בוגרי מחזור אוגוסט באותה שנה). לאחר הטירונות שלב א' וטירונות שלב ב' סבא יצא לקורס חובשים ובסיומו חזר לגדוד 13 של חטיבת גולני המהוללת. שם שירת עד סוף התקופה עם מבצעים מעבר לקווי האויב בגבול ירדן ובגבול לבנון ב"פתחלנד" – פשיטות לפיצוץ בתים או פגיעה במחבלים. במהלך שירותו טיפל בפצועים רבים, חלקם בקשר עמו עד היום. החלק הקשה ביותר בשירות הצבאי הייתה מלחמת ההתשה בסיני ובגדות תעלת סואץ. סבא היה צריך להשתחרר מהצבא בתום 3 שנים ב 12.8.71, אך שוחרר בתאריך 20.8.1971 כי נתקע באחד המוצבים ליד תעלת סואץ ללא אפשרות לצאת משם ללא לווי טנקים שהיו עסוקים במלחמה מול המצרים.

לימודים באוניברסיטה

בשנים 1971-1973 סבא החל ללמוד חינוך באוניברסיטת חיפה. לא היה קל להתקבל לאוניברסיטה באותם ימים, תלמיד המגיע מעיירת פיתוח, אך הרצון ללמוד ולהתקדם ולצאת ממצוקת ההורים דחף את סבא ללמוד ולהתקדם. סבא התגורר בחיפה ועבד ופרנס את עצמו בתקופת הלימודים. סבא עבד בבקרים הפנויים(לפי מערכת הלימודים) בבית ספר רוטשילד שבכרמל בחיפה עם ילדים בחינוך מיוחד משכונת ואדי סאליב. בערב עבד בהדרכת נוער במועדון "גולני" שבעיר התחתית ומועדון "דניה" בנווה שאנן. כמו כן השתתף בקורס מדריכי ריקודי עם וסיים אותו בהצלחה. סבא הרקיד ילדים בתנועת הצופים בשעות הערב. סבא בחופשת הקיץ עבד בקיבוץ עמיר בגליל בקטיף תפוחים.  כל העבודות הנ"ל דאגו לפרנס אותו בתקופת הלימודים ובסיוע מלגות שקיבל הצליח לסיים את הלימודים. סבא היה פעיל בתנועת "עודד" – תנועת סטודנטים בחיפה שהתנדבה לסייע  לתלמידים חלשים בשכונות עוני בחיפה. מאוחר יותר הצטרף ליחידה לגישור פערים שבאוניברסיטה  על מנת לעודד צעירים בני עדות המזרח ללמוד לימודים אקדמאים עד שמונה בשנת 1977 ל"קונסול" היחידה בנצרת עילית.

שירות במילואים

סבא כסטודנט לאחר השירות הסדיר שובץ ביחידת סיור (גדוד סיור 234 ) של אוגדה 36 עם יוצאי סיירות שונות הוקמה יחידה חדשה. לאחר אימון הקמה והכרת החברים ושירות מילואים נוסף לגיבוש, פרצה מלחמת יום הכיפורים. סבא גויס למלחמה היישר מבית הכנסת בנצרת עילית ושירת 7 חודשים ברציפות במילואים כלוחם וחובש קרבי. סבא נלחם ברמת הגולן באזור חושנייה-יהודיה, היחידה הגיעה עד לכפר חאן ארנבה שבתוך סוריה. מהיחידה שלו נהרגו 29 לוחמים ונפצעו רבים שסבא טיפל בהם (חלקם בקשר אתו עד היום). אנדרטה וחניון הוקמו לזכרם בכניסה לקיבוץ עין זיוון ברמת הגולן. מידי שנה עולים החברים לנקות ולטפל באנדרטה. במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים נערך כנס גדול של הלוחמים ומשפחות הנופלים.

חתונה עם ורדה

אהרון וורדה נפרדו וחזרו מספר פעמים, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הם היו פרודים, החברה ורדה דאגה מאוד לשלומו של סבא אהרון ולא ידעה מה עלה בגורלו של סבא ושלחה גלויה כדי לשאול לשלומו, לאחר נתק שהיה ביניהם בתקופת הלימודים בחיפה. כתוצאה מגלויה זו חודש הקשר לאחר המלחמה וסבא התחתן עם סבתא ורדה והקימו בית בישראל, התגוררו בנצרת עילית וסבא לאחר הלימודים התקבל לעבודה בתפקיד  – רכז תרבות במחלקת החינוך בעיריית נצרת עילית. החתונה הייתה בחודש נובמבר 1974.

הילדים שלנו

בחודש מרץ 1976 נולד רז הבן הבכור בנצרת עילית (בבית חולים "העמק" בעפולה) רז אביו של אייל כיום למד בבית ספר יסודי "עצמון" ששם גם סבא למד. כשרז היה בגיל 5 נולדו אחיו התאומים עומר וסיוון בחג שבועות בשנת 1981 ובשנת 1985 נולד חגי בן הזקונים. הילדים גדלו בנצרת עילית, עד 1986, ואז המשפחה עברה לכפר סבא עד 1990, עם זכייתו של סבא במכרז לתפקיד מנהל הפנימייה ובנוסף לימד כמורה לאזרחות והיסטוריה בבית הספר, עברה המשפחה לכפר הנוער כנות שליד גדרה, שם עבד והילדים התחנכו במועצה האזורית באר טוביה עד שנת 2000 . מכיוון שמרבית ילדותם וחבריהם מהאזור, בתום העבודה בבי"ס כנות החלטנו להישאר באזור, ועברנו למושב מישר ביישובי גדרות ומשם לבית הקבע בגדרה.

 לימודים והשתלמויות

סבא למד באוניברסיטת חיפה חינוך, הנחיית קבוצות באוניברסיטת בר-אילן במשך 3 שנים, למד שנתיים באוניברסיטת תל-אביב ניהול בתי אבות, עבר קורס מאמנים, למד מחשבים כולל תכנות ב-access, ואף כתב תוכנת "מעוף 2000 " לניהול פנימיות. עבר השתלמויות רבות בתחום החינוך.

התפקידים שסבא מילא עד הפרישה לגמלאות

סבא מילא תפקידים רבים בתחום החינוך והתרבות במהלך חייו להלן התפקידים:

בשנים: 1971-1974 – מורה לחינוך מיוחד בבי"ס רוטשילד בחיפה

בשנים: 1974-1977 – רכז תרבות וחינוך משלים בעיריית נצרת עילית,

בשנים: 1977 -1983 – מנהל האגף לחינוך, תרבות , נוער וספורט בעיריית נצרת עילית

בשנים: 1983-1986 – מנהל רשת מתנ"סים בנצרת עילית

בשנים: 1990-1995 – מנהל פנימיית כנות ומורה להיסטוריה ואזרחות.

בשנים: 1995-2000 – מנהל אגף החינוך המועצה המקומית בשהם.

בשנים: 2000-2008 – ניהול חברת איי סי יוזמות חינוכיות.

בשנים: 2009-2016 – מנהל המחלקה לחינוך באורנית.

פרישה לגימלאות

בשנת 2016, סבא פרש לגמלאות ומתנדב כיום באיגוד מנהלי מחלקות חינוך כיו"ר הוועדה הפרופסיונאלית, המסייע למנהלי חינוך חדשים ברשויות מקומיות עם כניסתם לעבודה.

הזוית האישית

עצם העובדה שהתווספו שעתיים לשעת איכות בין הנכד לסבא מוסיפה שמחה לשני הצדדים. השיא היה בסיור לבית התפוצות שכל היום ביחד. המפגשים הנ"ל הוסיפו ותגברו את האהבה בנו. חשוב שהדור הצעיר יידע איך היו הדברים בעבר, שלא היה קל, כי המצב היום ותני המחיה הרבה יותר טובים.