מאגר סיפורי מורשת

סבתא גליה דרדיק מספרת לנכדתה נועה:

הסיפור של משפחתי

אבי ראובן נולד בשנת 1927 בסרביה שהייתה אז ברומניה. היו לו חמישה אחים ואחיות. אביו (סבא שלי אברהם) היה חובש והיה בבעלותו בית מרקחת ובנוסף בית קפה. אמא של אבי (סבתא שלי פייגה) הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים ובמטלות הבית.

אמי לאה נולדה בשנת 1932 וכמו אבי, נולדה בסרביה. אבא שלה (סבא שלי ישראל) היה במקצועו סנדלר ובמהלך השנים נהיה בעל מפעל וחנות נעליים. אימא של אמי (סבתא שלי חנצייה) בצעירותה הייתה צלמת ולאחר שהתחתנה עם סבי הפסיקה לעבוד והפכה לעקרת בית וטיפלה בילדיה (בסבתא שלי ובאחיה אהרון).

עם משפחתי באוקראינה, אני מימין

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, האחים הגדולים של אבי נלחמו בחזית (נשארו בחיים) ואת ההורים ואת הילדים הקטנים כולל את אבי שלחו למחנות עבודה. באותה תקופה, המשפחה של אימי ברחה לאוזבקיסטן ואת שנות המלחמה העבירו במקום רחוק זר ובדוחק (והוריי היו ניצולי שואה).

בתום המלחמה המשפחה של אמי עברה להתגורר בצ'רנבצי שבאוקראינה וכך גם אבי. הוריי נפגשו והתחתנו בשנת 1952.

ילדותי

נולדתי בליל הסדר בשנת 1955 בברית המועצות לשעבר (בעיר צרנבצי שבאוקראינה). יש לציין שהייתה לי ילדות מקסימה. הייתי תלמידה מצטיינת, פופולרית, עם הרבה חברים גם בתנועת נוער של חלוצים (פיונרים) והייתי יושבת ראש מועצת התלמידים בבית הספר. אמי עבדה כמורה למתמטיקה ואבי עבד בניהול תחום של אספקת מזון.

באותה תקופה, החוגים לילדים היו בחינם וכך גם סרטים הצגות היו זולים מאוד. לכן, הייתי הולכת הרבה לסרטים, הצגות ומוזאונים. מאז, פיתחתי אהבה לאומנות. בית הספר היה מארגן טיולים למספר ימים לכל מיני מקומות מעניינים, היו הרבה מסיבות בבית הספר וחיי חברה מצוינים לאחר שעות בית הספר (עד היום אנחנו חברים טובים). ההורים שלי דרשו ממני ומאחי הצטיינות יתרה, משמעת, כבוד כלפיי אנשים וסדר בחיים.

עלייה

לקראת סיום לימודיי בתיכון, משפחתי החליטה לעלות ארצה. אבי היה ציוני ומאז ומתמיד חלם לחיות בארץ ישראל, אך לפי חוקים בברית המועצות של אותה תקופה זה היה בלתי אפשרי, לכן, בהזדמנות הראשונה שהתאפשר לעלות ארצה – עשינו זאת.

הגענו לאולפן לקריית שמונה וגם משפחתו של בעלי לעתיד הגיעה לאותו אולפן כעבור יומיים. שם, התאהבנו והפכנו להיות זוג . כעבור שלושה חודשים באולפן נסעתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי מכינה התקבלתי לחוג בתולדות האומנות ולימודים רוסיים.

בשנת 1975 התחתנתי עם מיכאל בעלי. באותה תקופה, הוריי כבר הסתדרו בארץ, אמי עבדה כמורה למתמטיקה בכפר סבא בחט"ב שזר ואבי עסק כעצמאי במסחר.

תמונה מיום חתונתי

עם ילדיי, אירית (אימא של נועה) ואבי (דוד של נועה)

מסר

קשר בין דורי הוא דבר חשוב שאין כמוהו. חשוב לדעת מהם השורשים שלך, מאין צמחת, ללמוד, להסיק מסקנות מניסיון של כל דור ולהמשיך את המורשת של המשפחה.

עם בעלי המנוח, מיכאל ז"ל

הזוית האישית

סבתא גליה: נהניתי לספר לנכדתי את סיפור חיי, חשוב להכיר את שורשייך.

מסר: קשר בין דורי הוא דבר חשוב שאין כמוהו. חשוב לדעת מהם השורשים שלך, מאין צמחת, ללמוד, להסיק מסקנות מניסיון של כל דור ולהמשיך את המורשת של המשפחה.

נועה: הייתה חוויה מצוינת, אני שמחה שלמדתי עוד על שורשי משפחתי.