מאגר סיפורי מורשת

סבתי היא בת יחידה. אביה נפטר, כשהיתה בת חמש. אמה גידלה אותה לבדה. בילדותה, בילתה רבות עם סבתותיה שפינקו אותה מאוד. כילדה הייתה שובבה, אהבה מאוד לשיר והשתתפה בכל מקהלות בתי הספר. בחופשים הגדולים של הקיץ, סבתי היתה עוברת לקייטנות קיץ למשך חודש ימים, דבר שהיה נהוג בברית המועצות לשעבר. סבתי מאוד אהבה את הקייטנות, כי היא היתה פוגשת שם הרבה חברים ולוקחת חלק פעיל בפעילויות, שזיכו אותה בפרסים, אותם יש לה בבית עד היום.

בגיל תשע,  גילו אצל סבתי עקמת חריפה בגב והיא הזדקקה לטיפול מיוחד, שימנע את התדרדרות המצב. בעקבות כך, סבתא רבתא שלי נלחמה מאוד קשה עם המוסדות, כדי שהיא  תוכל  ללמוד שחייה. סבתא התחילה ללמוד שחייה ברמה גבוהה ואפילו הגיעה לשלב שבו היא השתתפה בתחרויות בהמשך. למרות זאת, הרופאים המליצו על פנימייה רפואית מיוחדת, לטיפול בבעיות גב דומות. הפנימייה הייתה ממוקמת  בעיר מינסק. ההחלטה היתה מאוד קשה ולוותה בהרבה עצב ודאגה, אבל, כולם ידעו והבינו את חשיבות הטיפול.

בפנימייה, הלימודים התקיימו בשכיבה על הבטן, על גבי מיטות מיוחדות. במשך היום ניתנו חמש ארוחות ביום, תחת פיקוחה של דיאטנית, התקיימו שיעורי התעמלות, שחייה, מסז'ים וחיי חברה. בלילה סבתי הצטרכה לישון עם קיבוע לגב, היה זה בלתי נסבל מבחינתה. היא מספרת, שכל הבנות בחדר השינה היו מחכות לבדיקת האחות, ולאחר מכן, ברגע שנסגרה הדלת, כולן היו מסירות את הקיבוע מתחת למיטותיהן. לאחר התיכון, סבתי ניסתה להתקבל ללימודי הוראה. היא עברה את המבחנים בהצלחה, ברם, האנטישמיות הסמויה במינסק, מנעה ממנה מלעסוק במקצוע זה שכה אהבה. ועדת הקבלה הודיעה לסבתי מפורשות כי היא לא תלך ללמד בכפרים, אלא, יעשו זאת המקומיים בלבד. לאור זאת, היא הלכה לעבוד במפעל לאלקטרוניקה וטלוויזיה.

סבתא הכירה את סבא עוד בילדותה, בקייטנות הקיץ, משום שהוא היה אח של חבר של סבתא. כשהחלה לעבוד במפעל, התברר שגם סבי עבד שם. במפעל היתה בריכה אליה העובדים הגיעו בתום יום העבודה. ערב אחד, סבא וסבתא נפגשו בבריכה והם התחילו לדבר. לאחר שסיימו את האימון, סבי הלך ללוות את סבתי לביתה.

הם התאהבו במהרה והתחתנו ב- 24.8.1979. שנה לאחר מכן, בדיוק, בתאריך 24.8.1980, אימי, רימה נולדה.

באפריל שנת 1986, בעיר צ'רנוביל, שנמצאת בין אוקראינה לבלרוס התרחשה טרגדיה עולמית פיצוץ בכור הגרעיני. בעקבות הפיצוץ בכור הגרעיני והמצב הכלכלי והחברתי הבינו רבים כי אין תקווה ואין עתיד חיובי ברוסיה, ובפרט ליהודים.

מצב זה הביא את משפחתה של סבתי להבנה כי הם עוזבים את החיים שבנו ועם כל הקושי עולים לישראל לתקווה חדשה. הם החלו את ההכנות לעלייה לארץ: לימוד השפה העברית, אריזת רהיטים ודברים חשובים בארגזים גדולים שנשלחו באונייה לישראל. את מינסק עזבה המשפחה ב- 9.5.1990. בתאריך 13.5.1990, הפכו בני משפחת סימחוביץ' לישראלים.

לאחר הנחיתה בשדה התעופה בן גוריון, עברה המשפחה לבית מלון קטן על הטיילת בתל אביב, שנקרא "מלון עמי". כל בני המשפחה התגוררו בחדר אחד.

הם לא ידעו מה מחכה להם בעתיד, מצד אחד שמחו שהם בישראל, אולם מצד שני, היו מודאגים כי לא היה להם איפה לגור. המשפחה התגוררה במלון שבועיים, אשר במהלכן התחילה להכיר את החיים בישראל.

החוויה שהכי זכורה לסבתי היתה כשהמשפחה הלכה פעם ראשונה לקניות בסופר מרקט. אמי, דודתי, סבי וסבתי היו בהלם מכל השפע של המצרכים והריחות שהיו שם. במלון כיבסו את בגדיהם, קנו בסופר עוף בגריל, נהנו מארוחות בוקר במלון, טיילו ליד הים והיו מאושרים.

הכסף מסל הקליטה הלך ופחת והמשפחה החלה לחפש דירה, תהליך שהיה מורכב ומלווה בדאגה ולחץ. הם מצאו דירה בפתח תקווה. הדירה היתה ממוקמת במקום מרכזי בעיר. החלונות היו ענקיים, אימי ודודתי, ישבו מול החלון והביטו על החיים שהתרחשו ברחוב. מדי יום ביומו היה מגיע אוטו גלידה שדיבר בשפה הרוסית, הן ציפו לו בכיליון עיניים ורצו מיד לקנות.

לאחר שסיימו את לימודי האולפן, סבתי התחילה לעבוד במפעל "אלקו" וסבי מצא עבודה בחברת אלקטרוניקה קטנה בתל אביב. היא היתה מאוד שמחה שהייתה לה עבודה קבועה ומשכורת חודשית.

בשנת 1991, לקראת סיום מלחמת המפרץ, החליטו סבי וסבתי שצריך לחשוב על העתיד ולרכוש דירה משלהם ובאותה השנה רכשו דירה בראש העין, בה הם חיים עד היום. כעבור שנתיים, רכשה המשפחה את רכבה הראשון בחיים, ההתרגשות הייתה גדולה, משום שהם הצליחו להתקדם ולהתפנק ברכב, במקום לנסוע כל הזמן באוטובוס.

לאחר חמש שנים, שבהן סבתי עבדה באלקו, היא נאלצה לעזוב עקב החמרה במצבה הבריאותי. היא  היתה צריכה לקבל החלטה מה לעשות הלאה והחליטה ללמוד הנהלת חשבונות. מקצוע בו היא עוסקת עד לימים אלו.

בשנת 2001, המשפחה הרגישה צורך לפגוש את המשפחה הנמצאת בארצות הברית, ממנה נפרדו לפני עשר שנים כשעלו לארץ. מועד הטיסה היה בסמוך לאסון התאומים בניו יורק. הדילמה היתה גדולה, לבטל את הטיול או לקיימו למרות הכל. התקבלה החלטה, פה אחד, לארוז את המזוודות ולטוס. המשפחה שהתה בארצות הברית שלושה שבועות, במהלכן ביקרו את בני המשפחה וטיילו מקצה לקצה דרך אטרקציות רבות.

שני האירועים המשמעותיים ביותר בחיי סבתי הן החתונות של בנותיה.

הזוית האישית

נעה: בתחילת השנה, כשטל הציגה את תוכנית הקשר הרב דורי, מאוד רציתי להצטרף כי אני אוהבת לשמוע סיפורים משפחתיים ולראות תמונות של סבתא. סיפרתי לסבתא על התוכנית והיא מיד הסכימה להצטרף אליי, ובהמשך גם אמי הצטרפה למפגשים השבועיים. שמעתי המון סיפורים מעניינים, מרתקים ומצחיקים על סבתי ועל משפחתי, וגם היה לי זמן איכות עם סבתי ואמי כל יום שישי. בזכות הסיפורים של סבתי הבנתי שכדי להצליח ולהתקדם צריך להשקיע ולהתמיד, גם כשזה לפעמים לא קל. אני מאחלת לסבתא היקרה שלי הרבה בריאות, שתמיד תהיה מאושרת ושמחה. אני אוהבת אותך מאוד.

סבתא ליליה: מאוד שמחתי שנועה בחרה בי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי. בתחילת הפרויקט היה לי מוזר לרשום על הדרך שעברתי בחיי, אולם, אט אט, בזיכרונותיי חזרתי לשנות ילדותי והתבגרותי, לרגעים מרגשים, שמחים ועצובים. מאוד נהניתי להיפגש עם נכדתי נועה ובתי רימה ויחד עם טל המקסימה ששמעה את כל סיפורי חיי והתרגשה יחד אתנו. נהנינו מאוד מהביקור בבית התפוצות, שהיה מאוד מרתק ומעניין בו נחשפנו לסיפורי חיים של משתתפים אחרים. אני מאחלת לנעל'ה הרבה בריאות, הצלחה בלימודים, שיהיו לך רק חברים טובים ונאמנים וכל דבר שאת עושה תשאפי תמיד לעשות בצורה הכי טובה שאת יכולה.