מאגר סיפורי מורשת

שמי אהרון שובל, נולדתי בשנת 1944 בטורקיה. עליתי עם משפחתי לארץ באונייה בשנת 1949. יש לי שלושה ילדים (שתי בנות ובן) ועשרה נכדים. אני נשוי למרים 52 שנה.

כשהגענו לארץ באונייה ירדנו בנמל חיפה והכניסו אותנו (אותי ואת משפחתי) לשער העלייה. כל משפחה קיבלה אוהל קטן, שלוש מיטות מהסוכנות, כלי אוכל ממתכת שכללו צלחת, סכו"ם וספל.

החורף הראשון בשנת 1949 היה קשה מאוד: היה קר וירדו הרבה גשמים, התחממנו רק בעזרת הבגדים והשמיכות שהיו לנו. באחד הימים כשחזרנו מארוחת הצהריים המשותפת של כל העולים, גילינו שהגשם החזק והשיטפון שנוצר שטף לנו את כל הציוד מהאוהל, התחלנו לאסוף את מה שמצאנו. תעודות הלידה, תעודות זהות, דרכונים ותעודות נישואין נשטפו. לאחר מספר חודשים במהלכם חיינו באוהלים, בן משפחה מצא לנו בית בכפר הערבי טירה. הבית היה בבנייה ולא הייתה לו רצפה ולא טיח בקירות, ללא חלונות וללא דלתות. נאלצנו לאלתר חלונות ודלתות אותם בנינו מארגזי העץ ששימשו אותנו להביא את הציוד מטורקיה.

אני וחבריי מהשכונה 

בכפר כמובן לא היה חשמל, לא מים זורמים או ביוב, היה רק ברז מים מרכזי שממנו היינו מביאים מים הביתה. כדי לבשל היינו משתמשים בפתיליות ובשביל תאורה השתמשנו בעששיות נפט. השירותים היו משותפים לכמה משפחות: הם היו בור באדמה, ובשביל להתקלח היינו הולכים פעם אחת בשבוע למקווה. הנשים היו מתקלחות ביום חמישי והגברים ביום שישי. בשביל לכבס את הבגדים היינו ממלאים פיילה (גיגית) של מים ועל קרש משפשפים את הבגדים עם סבון. פעם בשבוע, ביום שישי, המאפייה הייתה פתוחה לציבור הרחב והיינו מגיעים עם סירים ומבשלים ואופים בתשלום. בשעות הפנאי היינו משחקים בחוץ במשחקי רחוב: כדור, תופסת, סביבונים, גולות ובפקקי בקבוקים. היינו הולכים לים ברגל ורואים סרטים על גג בניין עם מקרן גדול.

לאחר חמש שנים בהן חיינו בצורה הזו, חיברו אותנו לצנרת מים, ביוב וחשמל. בשנת 1966, כשהייתי בן 22, בנו שיכונים מחוץ לכפר והעבירו אותנו לבית קבע ששימש את בית משפחתי.

צבא ולחימה

גייסו אותי גיוס מוקדם (בגיל 17) כי היו חסרים אז חיילים. התגייסתי לחייל שריון ואחרי קורס של חמישה חודשים. הייתי נהג טנק שרמן – טנקים ממלחמת העולם השנייה. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, נלחמנו כל הגדוד בגדה המערבית באזור ג'נין.

אני במלחמת ששת הימים עם הטנק

הקרב בג׳נין

המחלקה שלנו שכללה שלושה טנקים, הייתה באבטחה, וכל הגדוד הלך לכבוש את ג'נין. מסתבר שגדוד הטנקים של הירדנים היו מולנו מוסווים מאחורי עצי זית. הם התחילו לתקוף אותנו ואנחנו החזרנו אש ופגענו בשבעה טנקים במשך ארבע שעות, עד שנפגע המנוע של מפקד המחלקה. התחלנו לסגת מהמקום וחילצנו את הצוות של הטנק הפגוע, לשמחתנו בזמן הפינוי הגיע חיל האוויר. חיל האוויר תקף את הטנקים של הירדנים, כך שיכולנו  לצאת מהשטח מבלי להיפגע שוב.

בזמן הקרב היינו מאוד קרובים לטנקים הירדנים, כך שיכולנו לפגוע בטנקים שלהם כי הטנקים שלהם היו חדישים יותר וטווח הירי שלהם היה שניים וחצי ק"מ, לעומת הטנקים שלנו שהטווח היעיל שלהם היה רק 600 מ'. לאחר שחייל האוויר תקף את הטנקים הירדנים, הצוותים ברחו ועזבו את הטנקים. על הפעולה הזאת, שהחזקנו אותם ארבע שעות ופגענו בשבעה טנקים, קיבלנו ציון לשבח.

אני עם חבריי בצבא 

רמת הגולן

משם עלינו עם הטנקים לרמת הגולן והמשכנו להילחם נגד הצבא הסורי. היינו ברמת הגולן שישה חודשים עד שהשתחררנו מהמילואים.

במלחמת יום כיפור גייסו אותנו ועלינו לרמת הגולן פעם נוספת, שם נלחמנו נגד הסורים במשך שלושה שבועות. חלק מהטנקים שלנו נפגעו ואנחנו הצלחנו להתקדם לכיוון דמשק ולהדוף את הטנקים של הצבא הסורי שפלשו לרמת הגולן, גם במלחמה הזאת שירתנו במשך חצי שנה.

בשנת 1970 הייתה מלחמת ההתשה בתעלת סואץ. בתקופה הזאת נפגעו הרבה מהחיילים שלנו. החליטו בצבא לעשות שינויים בטנקים: להוריד את הצריח ולבנות טנק אמבולנס. עם הטנק ירדנו למוצבים לעזור לחיילים הנפגעים ולהסיע אותם עד למסוק שהיה רחוק מאזור הקרבות, שם עשינו שירות מילואים במשך חודש. נפצעתי מרסיס ברגל בזמן מילוי דלק לטנק. במשך כל החודש, לא יכולנו להתקלח עד שחזרנו לארץ. הטיפול בפציעה נעשה רק כשהגענו לבית חולים רמב"ם.

הזוית האישית

אופק: היה לי העונג לעבוד עם סבי אהרון ולשמוע את הסיפורים המעניינים שסיפר לנו.

נדב: מאוד נהניתי לעבוד עם אהרון, הכרתי אדם מדהים עם סיפורים מרגשים.

אהרון: הייתה לי חוויה מאוד מרשימה ומהנה.