מאגר סיפורי מורשת

אבי, ראובן פרימו ז"ל, נולד בבולגריה בשנת 1925 והיה ציוני גדול.

בהגיעו לגיל 22 החליט יחד עם חבר לעלות לארץ. השנה הייתה 1947, הימים לפני קום המדינה, הבריטים שולטים בארץ ומחליטים לסגור את שערי העלייה. אין יוצא ואין בא.

למרות זאת, מחליט אבי יחד עם קבוצת עולים גדולה לשכור אניית מעפילים וקברניט ולהפליג לארץ ישראל. עלייה זו נקראה העלייה הבלתי לגלית (בלתי חוקית).

האנייה "בונים ולוחמים" יצאה מבולגריה, שטה לכיוון הארץ והגיעה לחופי תל אביב. במרחק מה מן החוף עגנה בשעת לילה מאוחרת והעולים החלו לרדת ממנה לסירות קטנות. זרקור גדול שהיה על החוף האיר עליהם וגילה אותם.

חייל בריטי קרא בקול לקברניט להסתובב ולחזור לבולגריה. אך היהודים שעל הסיפון לא אפשרו לו זאת. וכך במשך שלושה ימים ושלושה לילות עגנה האנייה ולא המשיכה בדרכה. לאחר מכן, שלחו הבריטים את האנייה עם כל העולים למחנה מעצר בקפריסין, האי הסמוך, שם שוכנו באהלים ולא ידעו מה יהיה גורלם.

במהלך שהותו של אבי במחנה, הוא ניסה לברוח ולהגיע לארץ במשך 11 פעמים. בכל פעם נתפס והוחזר למחנה כשרגליו מלאות קוצים ומדממות. בפעם ה-11 שנתפס החליטו להכניסו לבית הסוהר שם שהה מספר חודשים.

אבי שהה בקפריסין כשנה וחצי (לא ידוע לי כמה במעצר וכמה במחנה). לאחר קום המדינה בשנת 1948, התארגנה המדינה הצעירה בשלביה הראשונים לקלוט את העולים ובתחילת שנת 1949 נפתחו מחנות המעצר בקפריסין ואז עלה אבי לארץ ומיד התגייס לצבא הגנה לישראל כחייל בחיל הים.

לאחר מספר חודשים הכיר את אמי, יעל, שהייתה ילידת הארץ ועזרה לו ללמוד עברית ולהיקלט היטב. הם נשאו ונולדו להם שלושה ילדים: עליזה (אני הבכורה), משה ואילנית.

כתבה: עליזה שני מנהלת בית הספר אלי כהן בקריית מלאכי