מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה במוסול שבצפון עיראק, העיר השנייה בגודלה בעיראק. היא השנייה במשפחה בת שמונה ילדים, עשר פשות. במלחמת העצמאות העיראקים שלחו צבא אדיר להלחם נגד מדינת ישראל שזה עתה קמה. בסיום המלחמה הם חזרו מובסים לארצם. זה יצר רקע למאורעות ולהגבלה קשה על היציאה מעיראק. על רקע זה פעלה המחתרת שמטרתה היתה להכשיר את הקהילה לעלייה לארץ. הקהילה היהודית במוסול מנתה 12,000 איש.

בהתחלה, יהודי עיראק לא חשבו על עזיבה משום שזו היתה קהילה עשירה עם שותפות אמיתית לתרבות העיראקית. אולם, מיד עם ההכרזה על מדינת ישראל, עיראק שלחה צבא להלחם נגדה והתחיל משטר צבאי ובצידו דיכוי של יהודים, סחיטת כספים ופיטורים של מאות פקידים בטענות של ריגול. כתוצאה מכך, הקהילה היהודית היתה בלחץ.

אח של אימי היה מראשי תנועת החלוץ. תנועת החלוץ התחילה בפעילות שמטרתה להעלות את הקהילה ארצה. הם התחילו בלימוד עברית בסתר, הכינו את המשפחות לקראת העלייה ארצה ופעלו בצורה אחראית אך מסוכנת שכן אם היו נתפסים הם היו נענשים.

בשנות ה-50 נעשה הסכם עם השלטונות בעיראק כדי להעלות את היהודים למדינת ישראל. ממשלה חדשה עלתה לשלטון בעיראק ונתנה לגיטימציה ליציאה של יהודים מהמדינה. קהילה שלמה נרשמה ליציאה ובתוך מספר חודשים כמעט כולם היו רשומים. נאסר על היהודים לצאת עם רכוש. למהגרים לא נותרו אופציות שכן אף מדינה לא רצתה לקלוט מהגרים ללא אזרחות ולא רכוש. מדינת ישראל קלטה את מרבית היהודים שעלו לישראל. כך התחיל מבצע "עזרא ונחמיה". רבים מאלה שנשארו עשו זאת ממניעים כלכליים וברחו עם השנים לאנגליה.

כך נחתם הגולל על גלות בבל- הגלות העתיקה ביותר בעולם.

משפחת סבתי עלתה לארץ בשנת1951. המשפחה סבלה מהצקות מצד הערבים. כאשר הערבים היו רואים אותם, הם היו מרביצים להם. למרות זאת הם ביקרו בבית ספר. הם למדו ערבית ואנגלית ואת הבגרויות היו עושים רק בערבית.

לפני העלייה אבא שלה, דויד, חשש מאד לטוס במטוס מכיון שהמטוסים היו רעועים וישנים והיה מסוכן לטוס בהם. לבסוף הוא התגבר על הפחד והם הגיעו ארצה הישר למחנה עולים "שער עלייה" בחיפה.

הם ישנו בצריפים. המדינה דאגה להם לאוכל ולמחסה, אך התנאים היו קשים. הייתה תקופה שהם ישנו בצריפים בחורף והיה קר מאוד. בקיץ היה חם מאד וקשה לישון.

החששות היו רבים: שלא יהיו להם בתי קבע ולא יהיה להם מספיק אוכל, אך למרות זאת, סבתי שמחה והתרגשה מהעלייה ארצה.

לאחר מספר חודשים, הממשלה דאגה להם לבתי קבע.

היו להם הרבה אפשרויות למגורים, אך ההורים של סבתי בחרו לגור בחיפה וזאת בעקבות העבודה של אבא שלה. אבא שלה עבד במכירה ותיקון של מכונות תפירה ורצה לגור במקום נגיש לכל אזור הצפון.

למדתי מסבתי שהמקום הבטוח ביותר עבור היהודים הוא מדינת ישראל, ולכן צריך לשמור עליה. רק כאן במדינת ישראל יש לנו תחושת ביטחון

הזוית האישית

למדתי מסבתא על חיי משפחתה בעיראק, ועל הדרך בה עלו לישראל.