מאגר סיפורי מורשת

לפני מלחמת העולם השנייה (1939) חיו בפולין מעל 3.4 מיליון יהודים. רובם היו דתיים ואפילו חרדים. הם חיו ברווחה ולא ידעו כי בגרמניה עלו לשלטון נאצים בהנהגתו של אדולף היטלר, שבעתיד ישמיד שלושה מיליון מהם.

בישראל, טרם הקמתה, נציגי תנועות הנוער והקיבוצים שלחו לפולין החל משנת 1932 שליחים כדי לנסות לשכנע צעירים יהודים לעלות לישראל. השליחים הקימו סניפים רבים ברחבי פולין כדי ללמד צעירים יהודים עברית ולספר להם על הקיבוצים בישראל. לא קל היה לשכנע צעירים שרובם חיו במסגרת דתית להשתלב בקבוצות מעורבות של נשים וגברים וללמדם שירים, ריקודים ולימודי השפה העברית.

משפחת סבתא רבתא, הסבתא והסבא של סבי אמנון (אבי אמי) היו משפחה חרדית: הורים עם ארבעה ילדים. הם התהלכו עם כיפות ומעילים ארוכים, כמו נטורי קרתא היום. הם היו מקיימים את כל הלכות הדת היהודית. הייתה להם מסעדה גדולה ואוטובוס משלהם. משפחה אמידה עם רכוש רב. סבתא רבתא, ששמה אסתר, השתכנעה ללכת לסניף השומר הצעיר שהוקם בעיר מגוריה. הדבר גרם להלם למשפחתה הדתית וליהודי המקום, שכינו אותה בוגדת ורבים מחבריה הפסיקו לדבר איתה. בסניף היא נפגשה עם צעירים נוספים בשנות ה-20 המוקדמות והם למדו לשיר ולרקוד ריקודי עם ישראליים וגם החלו בלימודי עברית על ידי שליחים שהגיעו מישראל במיוחד מקיבוצים.

באוגוסט בשנת 1939, חודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזבה הקבוצה עם אסתר הצעירה את את פולין, זאת למרבה העצב של משפחתה שאותה, לצערה, לא תראה יותר לעולם. במסגרת המסע אל ישראל, האונייה ששמה "טייגר היל" הגיעה לישראל ונתגלתה על ידי האנגלים, שלא הסכימו שיהודים יגיעו לישראל. כדי להבריח את האונייה ירה מטוס בריטי על האונייה יריות שהרגו ארבעה אנשים ואת רופא האונייה. האנגלים נכנסו לאונייה והעבירו את העולים למחנה מעצר בעתלית. שבועיים לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) והאנגלים שחררו את העצורים. סבתא רבתא עברה לגור בקיבוץ יגור שעל הכרמל. נותק הקשר עם משפחתה שנספתה בשואה, פרט לאחותה שרה, ששרדה את השואה במחנה ההשמדה אושוויץ ויצאה במשקל 36 קילו מלאת מחלות מהמחנה. רק בשנת 1952 עלתה לארץ, גידלה משפחה עם שני ילדים ונפטרה בגיל 60 מהמחלות.

לאור האמור, לסבי אמנון לא היו סבתא וסבא מצד אמו ומאביו. סבי לא חווה את אהבת סבתא וסבא כמו שאני חווה וכפי שחוותה אימי.

סיפורו של סבא רבא, האבא של סבי היה דומה. הוא היה בתנועת נוער בפולין ולמד שם עברית איכותית. גם הוא לפני המלחמה עלה לארץ. מפחד תגובת האנגלים להעפלה, האונייה הגיעה מול הרצליה ובסירות קטנות הורידו את העולים לחוף. שאלו אותו מה שמו ומה שם משפחתו, כשענה: "שבתאי נחומובסקי", אמרו לו: "שם פרטי יפה, שם משפחה לא מתאים". שאלו אותו מה שם אביו. כשענה: "נחום", אמרו לו: "מהיום שם משפחתך הוא בן-נחום". ועד היום לסבי קוראים אמנון בן-נחום. סבא רבא עבר לקיבוץ בית אורן שעל הכרמל. הקיבוץ רק הוקם והם סיקלו אבנים, בנו בתים, מדרכות וכבישים והקימו קיבוץ לתפארת.

בשנת 1942 הכירו לסבתא רבתא אסתר מקיבוץ יגור את סבא רבא שבתאי מקיבוץ בית אורן השכן. הם התחתנו ועברו לגור במגדיאל (היום הוד השרון), שבה היו עוד שש משפחות שהיו איתם בסניף בפולין. ילדם, סבי אמנון, נולד בשנת 1944 ושם גם נולדו אחיו משה ז"ל שנפטר בגיל 60, ואחותו חנה. היה להם במגדיאל משק עם 400 תרנגולות, 30 עצי פרי וגינת נוי.

סבי אמנון הוא בוגר אוניברסיטה בכלכלה ומומחה בענף הדפוס. הוא ניהל מפעל דפוס גדול בשם "אחדות" שאותו הקימו בשנת 1920 דוד בן גוריון, שהיה ראש ממשלה בהמשך, ויצחק בן צבי שהיה נשיא המדינה בהמשך. סבי עד היום עובד כיועץ מומחה בענף הדפוס. בשנת 1967 נפגשו סבתי שרה וסבי אמנון במועדון הסטודנטים "בר ברים" והתחתנו בשנת 1969. נולדו להם ארבעה ילדים: אמי גלי, דודתי אפי, והתאומים רוני וגילי שהם דודיי. כל הארבעה נשואים ולכל אחד מהם שני ילדים.

הזוית האישית

עומר: למדתי הרבה על סבי ומשפחתו. אני מאחל לסבי בריאות ואושר והמשך חיים טובים ואהבה ביננו. סבי מאחל לי בריאות, הצלחה בלימודים ובספורט וכיף בחיים.