מאגר סיפורי מורשת

שמי ריבי יער סבתא של גילי דורפמן

אני ילידת הארץ נולדתי בכפר סבא בשנת 1952 כי הוריי גרו בקיבוץ רמת הכובש שם אמי עבדה כמורה. דור שלישי (סבא שלי יליד צפת, אמא שלי, מיכל נולדה בצפת וגדלה בתל  אביב). אבא שלי, אברהם נולד וגדל בתל אביב. הוריו עלו ארצה מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה והתיישבו בקיבוץ גניגר.

שרות צבאי ומלחמות

כשפרצה מלחמת ששת הימים (1967) הייתי תלמידת תיכון וזו הייתה לי המלחמה הראשונה שאליה נחשפתי. הכנו שקים מלאים בחול, אותם היו מפזרים בגני הילדים ובבתי הספר כהגנה. שירתתי בצה"ל בחיל הים וגם בצבא הקבע בחיל הים. בתקופה זו פרצה מלחמת יום הכיפורים (1973) מלחמה קשה שלחיל הים היו בסיסים, חיילים וכלי שייט על גדות תעלת סואץ. במסגרת תפקידי בתקופה זו היה לדאוג לקשר בין החיילים למשפחותיהם. הזיכרונות שלי מאותה תקופה הם הפלגות בספינות טילים, כלי שייט נוספים (דבור), בים התיכון, במפרץ אילת ואפילו בים המלח. שירתתי בצבא הקבע במפקדת חייל הים ונחשפתי להצטיידות חייל הים בספינות טילים וכלי שייט משוכללים שמשמשים עד עצם היום הזה.

ילדותי

גדלתי בשכונה קטנה ברמת גן של שנות ה-60. בחצר הבית היו עצי פרי רבים, מסוג שכמעט לא מוכר היום כמו: פיטנגו, פיג'ויה, גויאבה, אפרסק, מנגו ועוד. במרכז החצר עמד עץ זית, שעומד שם עד היום והוא כבר בן 70 שנה. כל יום אחר הצהרים  היו כל ילדי השכונה נפגשים למשחקים מגוונים: משחקי כדור- מחניים, עמודו, שבע אבנים. משחק של מקלות שכבר כמעט נעלם מנוף הילדות הוא משחק ה"דודס"… אהבנו לעשות מרוצים ותחרויות בשכונה וגולת הכותרת הייתה תזמורת מהלכת שעשינו בכל יום שישי אחרי הצהרים. לשם כך לקחנו מקלות ופחים עליהם תופפנו. אני זוכרת את התקופה הזאת כילדות טהורה ומאושרת. בתוך הבית, כשלא יכולנו לצאת החוצה שחקנו "חמש אבנים". היינו אוספים אבני חצץ והם היו כלי המשחק. מאחר והכבישים היו צרים וקטנים וכמעט ולא הייתה תנועת מכוניות, אפשר היה לרכוב על אופניים ללא חשש. זו הייתה ילדות מאושרת. בקצה הרחוב הייתה תחנת אוטובוסים קטנה שהיה בה רק קו אוטובוס אחד. נהג האוטובוס היה שומר לנו את הספח של הכרטיסים ואני הייתי משתמשת בזה למשחק. נהג האוטובוס היה כבן בית בשכונה ונהגנו לכבד אותו במאכלים ובפירות טריים מהעצים. עוד מילדותי אני זוכרת את מלחמת סיני- מבצע קדש. אני זוכרת איך היו צריכים להאפיל את החלונות כדי שלא ייראה אור. היה וילון שחור שהוריי היו תולים על החלונות כל ערב. זה היה מפחיד לי כילדה.

במפגשי התיעוד של הקשר הרב דורי בבית הספר רעות, שמחתי מאוד לפגוש את יונה שהיא גם סבתא בכיתת לוטוס וכאשר הצגתי את החפץ שהבאתי היא נזכרה שהינו שכנות וחברות ילדות וזו הייתה פגישה מחודשת ומחדשת.

סיפורו של חפץ

בחרתי להציג שני חפצים השייכים להיסטוריה האישית שלי ושל מדינת ישראל.

חוברת עיתון "דבר לילדים" משנת 1952 עיתון דבר לילדים היה עיתון לילדים מאז קום המדינה. ההורים שלי הקפידו לעשות לנו מנוי על העיתון שהגיע בדואר כל שבוע. היה מעניין ומרתק לקרוא סיפורים ודיווחים מארץ ישראל. הכל היה כתוב בשפה העברית נכונה, מדויקת, יפה וברורה.

מעטפה של מכתב שאבא שלי, ששירת בבריגדה היהודית שלח לאמא שלי, בקיבוץ רמת הכובש כאשר הכתובת על המעטפה היא באנגלית. מאחר וזה נשלח בשנת 1944 טרם קום המדינה כתוב פלשתין Palestine .

הזוית האישית

גילי דורפמן: המפגשים של הקשר הרב דורי היו חשובים וכיפיים. למדתי המון דברים על העבר של סבתא שלי, למדתי קצת היסטוריה משפחתית ונהניתי מכל רגע. במפגשים היה לי זמן להקשיב לסיפורים בלי למהר, בשקט ובנחת.

רבקה (ריבי) יער: המפגשים בנושא הקשר הרב דורי הסבו לי הנאה מרובה. התרשמתי שהצלחתי להעביר לגילי מעט מההיסטוריה המשפחתית ומההיסטוריה הפרטית שלי, הן דרך הסיפורים והן דרך החפצים שהצגנו. מאוד נהניתי ולמדתי מהסיפורים ומהחפצים מהסבים והסבתות האחרים של ילדי הכיתה. ללא כל ספק המיזם הזה מחבר, תומך ומאיר.