סיפור ילדותי בתל אביב
סבא אברהם וילדותו
נולדתי בשנת 1943 ב-21 בפברואר בתל – אביב.
אני ילד קטן
אני בן אמצעי להורים יהודה ומרגלית. גדלתי במספר מקומות בגלל המצב הביטחוני בתל – אביב. נדדנו מכרם התימנים לצריפי עץ ומשם לחדר מדרגות ברחוב מאז"ה בתל – אביב ומשם ב-1948 עברנו לרמת ישראל שכונה בתל – אביב על גבול גבעתיים.
אבי – יליד 1912 בעדן (תימן). לא ידוע לי הרבה על קורותיו.
אימי – ילידת 1915 בפקיעין כפר יהודי בגליל אשר תושביו לא עזבו את הארץ.
הורי יהודה ומרגלית זצ"ל
סיפורי ילדותי
זכורני בגיל ארבע בערך, שלטו הבריטים בארץ. היו נכנסים חיילים בריטים לביתי, בחיפושים אחר נשק. באחד המקרים בזמן החיפוש, החזקתי משרוקית בפה וכף היד בצורת אקדח וצעקתי להם: "הרימו ידיים!" החיילים הסתכלו עלי ואמרו להורים: " זה הקטן, ממזר גדול יהיה". היו לנו קשרים טובים עם החיילים הבריטים כי אבי עבד במפעל המייצר שוקולד וממתקים. החיילים הבריטים היו מקבלים שוקולד ובירה ובתמורה היו מביאים לנו ירקות ופרות הביתה.
בקום המדינה החלו יריות ממסגד חסן – לכיוון כרם התימנים. אנו הילדים ראינו את המבוגרים חוצים את הרחובות בשפיפה והפכנו את חציית הרחובות למשחק. בגלל זה ההורים פחדו ולכן נאלצנו לעזוב את האזור. בשנת 1948 עברנו לגור בשכונת רמת ישראל על שם ישראל רוקח ראש עיריית תל-אביב. גרנו בדירה של חדר אחד, שמונה נפשות שישה אחים ואחיות וזוג הורים. ישנו שלושה אחים במיטה. למטבח ולשירותים הצטרכנו לצאת החוצה. באותה תקופה פרצה מלחמת העצמאות. זכורני את הפצצה המצרית על התחנה המרכזית בתל אביב, וראיתי את המטוס שהפציץ! כבישים לא היו, שיחקנו ברחוב במשחקים שונים: הקפות – מכים בכדור עם מקל ואמורים לרוץ מסביב לשלוש תחנות ולא להיפסל על ידי הקבוצה היריבה. דודס – סגנון דומה להקפות רק במקום כדור עם מקל קצר (כפיס). בנוסף, בחורף כשהיו שלוליות ברחוב חצינו אותם עם קופסאות שימורים, בנינו אותם כמו קביים והלכנו איתם בשלוליות. בשנת 1950 היה חורף קשה ירד שלג בתל – אביב! חוויה בלתי נשכחת, עד היום לא ירד שלג בתל – אביב מאז!
בשנת 1950 ההורים בנו חדר נוסף והיתה רווחה בבית ישנו במיטות – שניים בכל מיטה ולא הצטרכנו לצאת החוצה למטבח ולשירותים.
נדלג לשנת 1960…
אני בספינה
התגייסתי לחיל הים ושרתתי בכלי שייט ספינת טורפדו. באחת ההפלגות שלנו, נגרם נזק לספינה – חור גדול נפער בחדר המכונות! עצרנו בלב ים ומפקדי הספינה קפצו למים על מנת לבדוק מה הנזק. אז גילו את החור וסתמנו את החור. ניסינו להפליג בחזרה לבסיס אך הסתימה יצאה ושוב הוצף חדר המכונות. נאלצנו להמתין עם ספינה נוספת ששמרה עלינו עד לבוא אוניה גדולה יותר- (אוניית חיל הים) אח"י יפו. נגררנו על ידה לנמל חיפה לצורך תיקונים. שני הקצינים קיבלו צל"ש על עבודתם.
התגוררנו בת"א, חבר העביר לאימי מרגלית קטע מעיתון ואמר לה:"תחפשי את המשפחה שלך". כשראתה אימי את התמונות התרגשה וזיהתה את אביה ועוד קרובי משפחה, דבר זה נגע לליבי והחלטתי לחקור ולהשיג את מירב המידע ותמונות על פקיעין. נסעתי ליד בן צבי בירושלים ושם הפנו אותי לארכיב. בארכיב קיבלתי תמונות מהכפר פקיעין, אשר חילקתי עותקים מהם לאחיי, לאחיותיי ולקרובי משפחה מיוצאי פקיעין.
אנשי פקיעין
אימי בילדותה בבית הספר
צבועים בגליל
למשפחת אמי היה כרם ענבים, היא ואחותה יצאו לטפל בכרם נשארו עד החשכה ופחדו לחזור הביתה, הן נשארו לישון בסוכה שבכרם. בבוקר כשחזרו לביתן סיפרו להורים כי שמעו בלילה קולות צחוק שהתקרבו והתרחקו מהן. ההורים ספרו להן כי טוב עשו שנשארו בסוכה למעלה כי קולות הצחוק הם של צבועים.
קישור לסרטון:
הזוית האישית
נטע: למדתי על ילדותו של סבי ועל איך היו החיים פעם הרבה יותר קשים מעכשיו. למדתי גם על ספינת הטורפדו שכמעט טבעה וסבא שלי היה בתוכה. גם שלדבר עם סבא שלי זה מעניק לי ידע. למדתי גם שחשוב ללמוד על עברם של הדורות הקודמים, כדי כשישאלו אותי מה היה ממש מזמן אדע לענות. אני מקווה שעזרתי לו להיזכר בעברו ונתתי לו מידע על מחשבים. אני גם מקווה שהוא נהנה להיות בחברתי.
אברהם: נהניתי לספר לנטע על ההיסטוריה של משפחתי העתיקה אשר מוצאה מפקיעין. היה לי כיף להיות "בזמן איכות" עם נטע ולדבר איתה.
מילון
ספינת טורפדוזו ספינה שמצוידת בטיל תת ימי המשוגר ממנה לעבר ספינת אויב.
ציטוטים
”שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך“”אם אין קמח אין תורה“
