מאגר סיפורי מורשת

המקום בו גדלתי ולמדתי

גדלתי בתל אביב. נולדתי ברחוב שקוראים לו תל חי והרחוב הזה נמצא ממש קרוב לכיכר דיזינגוף. דיזינגוף סנטר, הקניון הגדול של תל אביב, מרכז דיזינגוף זה היה המקום הכי הכי מרכזי בתל אביב.

למדתי מול הבית שלי. ממש מול הבית שלי היה בית ספר שנקרא "תל חי". למדתי שם בכיתה א' ו-ב' ואז ההורים שלי עברו דירה, ממרכז תל אביב למזרח העיר, לאזור שנקרא ביצרון. שם היתה שכונה של בתים חד קומתיים, בתים צמודי קרקע. זה היה שיכון שבנו באופן מיוחד לאנשים שהיו עובדי עיריית תל אביב.

אבא שלי עבד בעיריית תל אביב ורכש את הבית בשכונה הזאת. זה היה בית מאוד יפה, עם גינה גדולה, המון עצי פרי שנטענו שם, ולפי העונות השונות נהננו מכל הפירות. אני אפילו זוכר עץ שזיפים ענק שכל השכונה וכל החברים, בעונה של השזיפים בקיץ, הגיעו כולם. היה לנו יבול רב לעץ הזה. כולם נהנו מאוד מהשזיפים האלה שהיו מזן שנקרא סנטה רוזה. סנטה רוזה זה אחד מהזנים הכי טובים של השזיפים. היום קשה למצוא כאלה זנים מכיוון שאת כל הפירות "מהנדסים". השכונה הזאת היום היא שכונה מאוד מבוקשת והרבה מאוד צעירים גרים שם. היו לי הרבה מאוד חברים בשכונה, אפילו הזמר שלמה ארצי, גדל באותה השכונה.

החברים שלי

החברים שלי היו ילדים שהיו איתי בכיתה וגרו באותה שכונה. היו לי גם הרבה מאוד חברים איתם הייתי יחד בתנועת הנוער, "השומר הצעיר". צמוד מאוד לשכונה הזאת היתה היתה שדרה גדולה שקראו לה שדרות ההשכלה. בשדרה הזאת היינו משחקים בכל המשחקים של הילדים. היינו בונים שם מערות באדמה, היינו בונים שם מין בתים כאלה על העץ. הרבה מאוד משחקים היינו משחקים בשדרה הזאת: היינו עושים פעילות בלילה (א"ש לילה) ודברים מהסוג הזה.

ספורט

כשהייתי בבית ספר הסתבר לי שאני יודע לרוץ מהר. היה לי מורה להתעמלות ששמו היה מנחם קורמן והוא היה אחד משחקני הכדורסל הכי טובים שהיו בארץ באותה תקופה. הוא דחף אותי לעניין של הספורט, ולשני תחומים עיקריים: לתחום של הריצות (הייתי רץ מהר מאוד מאה מטר, בזה הייתי אפילו אלוף בית הספר) ולתחום הכדורסל, משחק שמאוד אהבתי.

בזמנו הייתי נוסע כל שבת ליפו על אופניים. זה לא היה קל לנסוע מהשכונה שגרתי בה ליפו. ביפו היה איצטדיון שבזמנו קראו לו איצטדיון באסה ב',א',ס,ה'. והיום קוראים איצטדיון בלומפילד. הייתי מעריץ של הפועל תל אביב, היו שם שחקנים מיתולוגיים: יענק'לה חודורוב היה אז השוער הלאומי והיו שם הרבה מאוד שחקנים טובים. כשסיימתי את הצבא כבר התרחקתי קצת מהספורט אבל אני עדיין אוהב לראות משחקי כדורסל.

תחביבים

כשהייתי צעיר יותר התחביבים שלי היו בעיקר בתחום הספורט. הייתי מתאמן ומשחק כדורסל ודברים מהסוג הזה ומשלב מסוים אני גם מאד אהבתי דרמה, תיאטרון ומופעי בידור. הייתי מאוד קשור לזה והלכתי לראות אפילו חזרות. הכרתי את עולם התיאטרון והבמה. היו לי הרבה חברים שם ואז הלכתי לראות אותם מתאמנים בחזרות, עוד לפני שהיו ההופעות. מאד אהבתי להקות שהיו פופולריות באותה התקופה כמו, להקת בצל ירוק, להקת הנח"ל ושלישיית גשר הירקון. מאד אהבתי את תחום הבמה והשירה והתחביב העיקרי שלי היה ללכת לראות תיאטרון, להכיר את האנשים, לראות מה קורה מאחורי הקלעים, את התפאורה, התלבושות , הסאונד והתאורה.

החופשות בקיבוצים

מכיוון שהייתי בתנועת "השומר הצעיר" היינו מאמצע חודש יולי עד אמצע חודש אוגוסט נוסעים לחודש למחנה עבודה באחד הקיבוצים. מה זה היה מחנה עבודה? מכיוון שהיו ל"שומר הצעיר" הרבה קיבוצים בארץ, בערך שבעים קיבוצים, היינו נוסעים כל שנה לקיבוץ אחר ונמצאים שם חודש ימים וחיים בקיבוץ. היינו מקבלים חדרים בתוך צריפים שקראו להם צריפי נח"ל ושם היינו חיים חודש ימים. בערבים היינו עושים פעולות, קומזיצים, הרבה שירה. עושים חיים וכיף גדול.

בבקרים היינו קמים מוקדם בבוקר ויוצאים לעזור לחברי הקיבוץ בעבודה, למשל: היינו הולכים לעשות בציר ענבים, או איסוף תפוחי אדמה מן השדה. זה היה כיף גדול מאוד, כי גם היה לי חודש ימים שלא הייתי בבית בגיל צעיר, וגם עשיתי חיים עם החברים שלי. גם רוקדים, וגם שרים, משחקים משחקי ספורט, ומטיילים. אכלנו בחדר האוכל של הקיבוץ (בקיבוצים היו להם בזמנו חדרי אוכל שבהם כל החברים אכלו). הבנות היו עושות תורנויות בחדרי האוכל בהכנת האוכל, בשטיפת כלים, במכבסה של הקיבוץ וכולי.

הבנים היו הולכים לעבוד בלולים, ברפת, בחקלאות. זו היתה החופשה שלי בדרך כלל בקיץ. פעם אחת כשהייתי בגיל שלך אני חושב, ההורים שלי שלחו אותי לקייטנה שהייתה בכפר סבא במוסד שנקרא "אונים". "אונים" היה בי"ס פנימיה שבקיץ היו מפעילים שם קייטנות לילדים, והאמת שאני לא כל כך אהבתי את הקייטנה הזאת והייתי שם רק פעם אחת. בדרך כלל, מכיתה ז' הייתי עם ה"שומר הצעיר" במחנות עבודה בקיבוצים. היה כיף של קיץ.

החברים מאז

עם רוב החברים הייתי בקשר במשך הרבה מאד שנים, בייחוד עם החברים שלי מהתנועה. היינו נפגשים הרבה מאד ואחר כך לאורך השנים, יזמנו מספר מפגשים וזה היה מאד מרגש לראות אנשים שלא ראית כבר שנים.  כשהגענו לגיל 50 קיימנו מפגש מאד גדול בקיבוץ יקום וקראנו לו "חוגגים חמישים בשדה". למה? מכיוון שהיינו בני חמישים ובתנועה לכל שכבת גיל יש גדוד ולגדוד שלי קראו "שדה" והארוע עצמו התקיים בשדה של הקיבוץ.

לגדוד של נימה, אחותי, קראו רבדים. הגיעו 3,000 אנשים לארוע הזה, הגיעו אנשים מכל הגדודים בכל הארץ.  בארוע הזה היו הופעות גדולות, הגיעו כל מיני אנשים שהגיעו לתפקידים מאד בכירים. למשל, מפכ"ל המשטרה לשעבר, אסף חפץ, שהיה גם בן השכבה שלי. היו הרבה אוכל ושירה בציבור. היה מפגש מאד מעניין, שהתחיל אחר הצהריים במפגשים קבוצתיים ואחרי זה, בלילה כולם נפגשו יחד.

זכרונות מהאוכל של אמא

אמא שלי היתה כמו הרבה אימהות אחרות. כל אחד אומר שהאוכל של אמא של שלו הוא האוכל הכי טעים כי זה האוכל של אמא שלו. יש אימהות שאהבו יותר לבשל ויש כאלה שפחות אבל אמא שלי היתה מאד ידועה ביכולת שלה להכין אוכל מאוד טעים. אמא שלי נולדה ברומניה ואבא שלי נולד בפולין והאוכל הרומני ידוע כאוכל טוב. אמא שלי למדה להכין אוכל ולתת לו טוויסט, לשדרג אותו. היא הכינה דברים שמאד אהבתי, כמו גפילטע פיש ומרק עוף נהדר, קנישים. קנישים זה מאפה שממולא בתפו"א עם בצל.

היא הכינה בשר עם תפוחים ושזיפים, שהיה מאד טעים. היא היתה מכינה למנה אחרונה, ליפתן מפירות. גם כשרוני, אמא שלך היתה ילדה קטנה, ואני וסבתא עוד היינו זוג צעיר, היינו באים לאמא שלי לארוחות וחוזרים משם עם אוכל שאמא שלי היתה מכינה לנו לכל השבוע. היא היתה מכינה לנו קופסאות אוכל לכל השבוע ומאד אהבנו את האוכל שלה. אחותי נימה, שנפטרה כבר לפני לא מעט שנים מסרטן ריאות, היא גם ירשה מאמא שלי את הידע והיכולת לבשל. היא היתה מכינה אוכל מצוין. כשהכרתי את סבתא היינו נוסעים לבקר את נימה בשבתות בכפר הס.

שעות הפנאי

כשהייתי צעיר, שלוש פעמים בשבוע הייתי עסוק ב"שומר הצעיר". בימי שלישי היתה פעולה אחרי הצהריים מארבע עד שבע. ביום שישי היה "ערב שישי" והיינו הולכים ל"שומר הצעיר" משמונה בערב ועד שתיים עשרה בלילה ואתו הדבר ביום שבת. בשאר הימים הייתי יום אחד משחק כדורסל ושלושה ימים היינו חופשיים. כל אחד עשה מה שהוא רצה. הייתי רואה ספורט, הולך לפעמים למשחקים והייתי הולך הרבה לתיאטרון, לראות וללמוד, אפילו כשהייתי בתיכון. בחופשות, בזמן שלא הייתי בקיבוצים, במחנה עבודה, עבדתי בתור נער בתיאטרון, הייתי עוזר לבמאים ועוזר להפקה של התיאטרון, בחשמל, בסאונד בתפאורות, בכל מיני דברים בכדי להיות קרוב ולהכיר את העולם הזה יותר טוב.

הכלבה הראשונה שלי

כשהייתי בגילך לא גידלתי חית מחמד בבית. רק כשהתחתנתי, הייתי כבר בן 26, אז נסעתי יום אחד לרמת השרון. היה לי שם חבר שהיתה לו חנות חשמל גדולה מאד ורציתי לקנות מכונת כביסה. פתאום ראיתי כלבה רצה בחנות אז שאלתי את חבר שלי מה היא עושה בחנות והוא ענה שזו הכלבה שלו, מסוג קולי (כמו מהסרט לאסי שובי הביתה). הכלבה היתה מאד יפה ומאד התפעלתי ממנה. החבר שאל אותי אם אני רוצה כלבה כזאת אז עניתי שאני לא כל כך רוצה אבל אישתי מאד אוהבת כלבים.

היא תמיד גדלה בבית עם כלבים. החבר סיפר לי שהכלבה הזו המליטה ממש עכשיו שישה גורים ואם אני רוצה אני יכול לקחת גורה. הוא סגר את החנות ונסענו אליו הביתה. בחרתי את הכלבה ובאתי חזרה הביתה. מהחנות שלחו את מכונת הכביסה שרכשתי אלינו הביתה ועל מכונת הכביסה שמו קופסת נעליים. בתוך קופסת הנעליים שמו את הגורה. כשסבתא פתחה את הדלת לקבל את המובילים וראתה שיש קופסת נעליים על המכונה היא פתחה את הקופסה ופתאום קפצה כלבה. זו היתה כלבה מאד יפה, שהיתה איתנו המון שנים וקראו לה בקי. היא היתה הכלבה הראשונה שהיתה לנו בבית ומאד אהבנו אותה.

הזוית האישית

אורי: למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על ילדותו של סבא, למשל חלק מהתחביבים של סבא מהילדות. אני מאחל לסבא שייפגש עוד הרבה פעמים עם חבריו מהילדות. סבא מאחל לי להיות איש שמח ולדעת שהחיים הם מתנה שצריך לדעת ליהנות ממנה. סבא איחל לי שאדע לחייך אל העולם, ואז העולם יחייך אלי בחזרה. סבא איחל לי שתמיד אהיה מוקף בחברים טובים. שאדע לסייע וולעזור לחברים, ואז אקבל אהבה בחזרה גם מהם.