מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל וולפברג, נולדתי בשנת 1953 בפולין. הורי ברחו מביתם שבפולין עם פרוץ מלחמת העולם השנייה לרוסיה. הם היו במחנה עבודה בסיביר ושם התחתנו ואחר כך נדדו לאוזבקיסטן ושם נולד אחי הגדול. בסוף המלחמה הם חזרו לפולין וגילו שכל משפחתם נספתה בשואה. אחרי נדודים בפולין הם התיישבו בוורשה ולא קיבלו אשרת עלייה לישראל.

אני נולדתי בשנת 1953 ורק לאחר מספר שנים נפתחו שערי פולין לעלייה לארץ ישראל. נסענו ברכבת לוינה למחנה מעבר ואחר כך לונציה ומשם באנייה בשם מספייה לנמל חיפה. רצו לשלוח אותנו לאופקים או לבית שאן אבל חברים של הורי ארחו אותנו בחיפה עד שנסתדר. אבא שלי הצלח לשכור בית קטן ליד נמל תל אביב והקים בית מלאכה לסריגה בבית.

לא ידענו לדבר עברית ובגלל זה הייתי ילדה שיושבת בצד ומסתכלת מהצד על שאר הילדים שמשחקים בגן. הבאנו איתנו מפולין אופניים קטנות כחולות עם שני גלגלי עזר שלא היו לילדי השכנים ובזכותם התחלתי לשחק עם ילדי השכונה. הורי עבדו עד שעות מאוחרות כל ערב ואני הייתי "ילדת מפתח" – היה לי מפתח של הבית תלוי עם שרוך על צווארי- הייתי מגיעה הביתה מחממת לעצמי את האוכל שאמא שלי השאירה ויוצאת לשחק עם ילדי השכונה. רוב ילדי השכונה היו בחוץ רוב הזמן שיחקנו בהקמת מחנה- מקרשים ומלוחות שמצאנו בחצרות הקמנו לנו פינה סודית שבה היינו נפגשים. אהבנו לטפס על עץ התות הגדול ולאכול תותים היינו מבלים במשחקי כדור עד שעות הערב המאוחרות וחזרנו רק כשקראו לנו הביתה. בבית דברו איתי בפולנית ואני עניתי בעברית דחיתי כל דבר שקשור בגלותיות ורציתי להיות שייכת לחברה הישראלית.

אהבתי להיות בקן ימייה של הנוער העובד והלומד ושם הרגשתי את הפיכתי מילדת עולים לילדה ישראלית. "הפעולות" בקן ימייה התקיימו פעמיים בשבוע ביום שלישי ומוצ"ש אחר הצהריים ומאוד אהבתי את הפעולות המיוחדות כמו "אש לילה" שאז לקחו אותנו ליד נחל הירקון באזור חשוך ועשו איתנו תרגילי גדנ"ע לדוגמה: הלכנו בטור עורפי ארוך, כל חניך היה מקבל מספר התפקדות ולפי אות של המדריך התחלקנו לשני צידי השביל כדי שלא יראו אותנו. היה חשכה גמורה מאוד התרגשתי והיו לי דפיקות לב. אחרי הפעולה במוצאי שבת היינו רוקדים ריקודי עם כל חניכי קן ימיה. אחד המדריכים הבוגרים היה מנגן על אקורדיון ושם למדתי ריקודי עם.

למדתי בבית ספר לדוגמה ע"ש הנרייטה סאלד, היה לנו מסדר התעמלות כל בוקר. כל תלמידי בית הספר היו מסתדרים במגרש המסדרים לפי הכיתות ומורה ההתעמלות היה עושה לנו תרגילי בוקר. בכיתות א' וב' היה לנו יום לימודים ארוך וקיבלנו ארוחת צהריים שהכינו ילדי כיתות ז', בכיתות ג'-ד' למדנו במשמרת שנייה מ-12 בצהריים עד 4 אחר הצהריים.

בכיתה ח' פרצה מלחמת ששת הימים. בתקופת ההמתנה היה חשש להפצצות של מטוסים. מילאנו שקי בד בחול וערמנו אותם בפתחים של בית הספר. בבית היינו צריכים להאפיל את החלונות ולצבוע את פנסי המכוניות בצבע כהה. לא היה לנו מקלט או חדר בטחון ובחצר הבית חפרנו שוחה -בעומק מטר ברוחב מטר ובאורך שלושה מטרים, נכנסים לשוחה בשפוע ומעל השוחה הנחנו פח גלי – שם היינו צריכים להסתתר במקרה של הפצצת מטוסים. בזמן המלחמה לא הייתה טלוויזיה ולא היה מה לעשות בבית בחושך אז כול השכנים יצאו לרחוב והעברנו את הזמן ביחד. היו פקחי הג"א – הגנה אזרחית שבודקים שאין אור מהבתים. בתחילת המלחמה מאוד פחדנו אבל ביום השלישי למלחמה כשהודיעו ברדיו ששחררו את ירושלים הייתה שמחה גדולה.

אחרי מלחמת ששת הימים יצאנו לטיול בכל המקומות ביהודה ושומרון היינו בשכם, רמאללה, בעיר העתיקה ומערת המכפלה בחברון ובכל מקום קיבלו אותנו יפה הרגשנו מלאי ביטחון.

הזוית האישית

התלמידים: גל אילון, נתיב נגר, נעם נתן, שניר סגל ונונו תומר

"היה לנו כיף להקשיב לך ולסיפורים שלך. אני מודים לך שהשתתפת בפרויקט ותרמת את חלקך. יש לך חכמת חיים מרתקת".