מאגר סיפורי מורשת

שמי שולה טהר, נולדתי בעיר מרקש אשר במרוקו, בשנת 1950, לאימא חביבה ואבא משה כבת זקונים לאחר חמישה אחים, ששלושה מהם היו כבר בישראל, הם עלו דרך עליות הנוער. בגיל שלוש עליתי עם הוריי בספינת "אגוז", ספינת מעפילים, לארץ ישראל. ההפלגה היתה קשה, מהסיפורים שהוריי סיפרו לי, חליתי במחלת הטיפוס והייתי בסכנת חיים.

בארץ התגוררנו במעברה ביבניאל כשלוש שנים, אחי הגדול היה ברמת יצחק. בגיל שש עברתי עם הוריי לדירה ביפו. בבית דיברתי עם הוריי ערבית ובגן ובבית הספר למדתי ודיברתי בעברית. החיים ביפו היו פשוטים מאוד: את המים למקלחת חיממנו במהלך היום בגיגית בחצר, השירותים היו משותפים לכל הבניין, בחצר הייתה אורווה של סוסים. משחקי החברה שלי היו תופסת, ציורים, גוגואים ושיחקנו בכל מה שבא ליד, כולל פעם שבה שיחקתי עם חוט חשמל שהיה ברחוב והתחשמלתי ממנו בצורה מסוכנת כאשר הוא התלפף סביב הצוואר שלי. למזלי, אימא שלי הצילה אותי בחכמה רבה כאשר הרחיקה אותי ממנו בעזרת נעל גומי כדי לא להתחשמל בעצמה. זה קרה בתחילת כיתה ח', הייתי מאושפזת במשך מספר חודשים ולאחר מכן לא המשכתי את לימודיי בבית הספר.

מסורת משפחתית אהובה מאוד הייתה נסיעה להר מירון כל שנה, לקבר רבי שמעון בר יוחאי למשך שבוע בחגי תשרי. שם ישנו באוהלים והייתה לנו חוויה משפחתית משמעותית מאוד.

בגרות

פער הגילאים ביני ובין אחיי היה משמעותי מאוד, של עשרות שנים. אחיי והוריי היו מאוד שמרנים ואני הגעתי לישראל המודרנית ורציתי להיות כמו כולם, "צברית". היו ויכוחים כאשר לבשתי מכנסיים ארוכים בגיל 17, אבל לאט לאט המשפחה שלי התרגלה. בגיל הזה הייתי מבלה הרבה בים, הזמר האהוב עליי היה קליף ריצ'רד, ובילינו במסיבות ריקודים עם חברים. כשהייתי בגיל 17 שני הוריי נפטרו, במרווח של מספר חודשים, ולאחר תקופה בה התגוררתי לבד ביפו, עברתי לגור בתל אביב אצל אישה בשם רחל רבינוביץ שלימדה אותי לאכול גפיטלע פיש ולחגוג חגים. גרתי איתה תמורת שכר דירה מופחת במשך מספר שנים ועבדתי כספרית. לאחר מספר שנים, החלטתי שאני רוצה לשנות אווירה, ועברתי לאילת.

נישואין והקמת משפחה

באילת, לאחר חודש של מנוחה אישית בקרוואן מול הים שבו היינו רק אני וספרים, התחלתי לעבוד כחדרנית במלון "בקעת הירח" והתקדמתי בתפקידים עד לתפקיד של סגנית מנהלת. ערב אחד, כשישבתי ליד הבריכה עם קנקן תה, הגיע בחור נאה בשם יהודה ואמר שהוא עולה למרכז ואם אני רוצה שימסור ד"ש בשמי למשפחה. אמרתי לו שאין לי למי למסור ד"ש ושלא יפריע לי. הוא המשיך ושאל עליי, סיפרתי לו את סיפור חיי ונוצר ביננו קשר יפה, למרות שהוא אהב את הזמר אלביס ואני את קליף. לאחר מספר חודשים עברנו לגור יחד והמשכנו לעבוד באותו המלון. בשלב מסוים, חזרנו שנינו למרכז ואז גיליתי שאני בהריון. סיפרתי ליהודה, הוא מאוד התרגש והחלטנו להתחתן ולגור בנתניה. אירוע החתונה היה בבית הכנסת של הרב שלוש בנתניה, הגענו בכרכרה לבית הכנסת והייתה חגיגה מרגשת וגדולה.

המשפחה התרחבה. לאחר מספר שנים בנתניה, עברנו לגור מספר שנים בירושלים ולאחר מכן חזרנו לנתניה, לאותו בית אשר בינתיים גדל והתרחב. כיום יש לנו שלושה ילדים: חביבה, משה ודוד, וארבעה נכדים מקסימים: נועה, שני, עופרי וכפיר. אני מתגוררת בבית בו התחלנו להקים את המשפחה בנתניה ויהודה עבר לאחר הגירושין להתגורר באילת בעקבות תפקידו החדש.

המוטו האישי שלי לחיים: בעקבות כל האתגרים שעברתי, ונשארתי בחיים והצלחתי, אני מאמינה שמי שמקווה לטוב – הטוב אכן יגיע.

הזוית האישית

נועה: היה לי מאוד מעניין לשמוע על עברה של סבתי. גיליתי הרבה אירועים ודברים חדשים עליה והיה לי נחמד לעבוד עם סבתא שלי.

סבתא: היה לי מאוד מרגש לעשות את העבודה. שמחתי שהכרתי עוד צד של נכדתי ושלי. כל פעם שסיפרתי לחברים על התוכנית התרגשתי מחדש. אני מברכת על הרעיון של שימור סיפור חיים.

נועה נכדתי ואני