מאגר סיפורי מורשת

ילדותי בפרס

כשהייתי קטנה, גרנו ליד הים. הורי לא הרשו לי ללכת לים לבד אבל אני חשבתי שאני מספיק בוגרת כדי ללכת לבד לים. יום אחד, בגיל 4, חציתי את הכביש וכשהגעתי לחוף, ראיתי שהים סוער, למזלי היה שם שוטר והוא החזיר אותי הביתה. אם לא היה שוטר, יכול היה לקרות לי אסון.

עם ההורים כשעלינו לארץ מפרס

סיפור העלייה לארץ

בחורף 1952, הייתי בת חמש, עלינו לארץ באוניה מפרס (היום איראן) לטורקיה, היו הרבה אנשים באוניה והיה מאוד צפוף. מטורקיה המשכנו באוניה לנמל חיפה, האוניה עגנה בנמל חיפה כמה מטרים מהחוף, עלינו על סירות קטנות כדי שנוכל להגיע לחוף. כשהגענו, לקחו אותנו לשער העלייה ליד העיר חיפה, שם היו פועלים ונתנו לכל משפחה אוהל עד שיחליטו לאיזה עיר או עיירה לקחת אותם.

אחרי תקופה מסוימת, לקחו אותנו לחצור הגלילית לצריפים ושם לא היה אוכל, אז הביאו לכל משפחה מספר תלושים (תקופת הצנע). הייתה למדינה כמות מוגבלת של אוכל, האוכל האהוב עלי היה אורז בן גוריון (פתיתים). היינו אוכלים כל מיני מאכלים כמו: לחם עם מרגרינה, לחם עם ריבה ועוד.

אני על גמל 

בחורף היה מאוד קר בחוץ, היו הולכים לישון בלילה בצריף. הרצפה הייתה עשויה מקרשים, האוויר הקר והרוח הקרה היו נכנסים דרך החריצים שברצפה. היה לנו כל כך קר עד שאמא שלי הייתה צריכה לכסות אותנו עם שטיח שהבאנו מפרס (אירן). אבא שלי התחיל לעבוד בחקלאות בקיבוץ איילת השחר. הוא התחיל לעבוד כי אמא לא עבדה, היא הייתה צריכה לשמור עלינו. אבא עבד פעם אחת בקיבוץ חולתה בשדה כותנה.

ההורים שלי- אהרון וחנום כהן זדה

סיפור חיי הורי בפרס

גרנו בעיר שקוראים לה בושאר (היום עיר נמל). אמא שלי, חנה (חנום) הייתה עקרת בית ואבא היה סוחר שעבר מכפר לכפר למכור את הסחורה שלו לדוגמא: זהב, תכשיטים ובדים, בין יום ראשון עד ליום חמישי (סוף שבוע).

 החתונה שלי

החפץ הקשור לאבי ז"ל

כוס קידוש עשויה מכסף טהור של אבי- אהרון כהן זאדה. על הכוס ישנן חריטות ואיורים של העיר ירושלים. ובתחתית הכוס ישנם שמות של בני משפחתו של אבי. הכוס נמצאת אצל אחי, ועד היום הכוס משמשת לקידוש שבתות, חגים ושמחות.

 כוס הקידוש ומסקרה לעיניים

החפץ שקשור לאימי ז"ל

החפץ השני הוא כלי איפור של אמי חנה עשוי מכסף טהור. הכלי מורכב מבקבוקון ומקלון דק וארוך. שמים בכלי זה את האיפור שמכינים.

קישור לסרטון:

הזוית האישית

סבתא שרה: "היה לי כיף לשבת עם נכדי עידן, ולספר את סיפור חיי ועל דרך העלייה שלי לארץ".

נכד עידן: "היה לי מאוד כיף לשמוע את סיפור חייה של סבתא שרה, ולהתגבש כך כל שבוע!!!!".