מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1938 בארץ ישראל. בילדותי שלטו בארץ הבריטים. אני זוכר ימים של עוצר שהטילו עלינו הבריטים לעיתים, בהם אסור היה לנו לצאת מביתנו. היו שלושה אירגונים יהודיים שלחמו בבריטים: ההגנה, האצל והלחי.

עם הקמת המדינה בשנת 1948 החלה מלחמת השחרור מול צבאות ערב שהקיפו אותנו מכל עבר וכך אחרי חגיגות השמחה על הקמת המדינה (אני זוכר את הריקודים ברחובות) החלה תקופה קשה של קרבות שגרמו לאבדות כבדות אך בסופו של דבר הסתיימו בניצחון הצבא הצעיר.

כילדים השתתפנו במאמץ הכללי באיסוף תרומות ועזרה לתושבי יישובים שנאלצו לעזוב את בתיהם כתוצאה מהקרבות.

בילדותי לא הייתה טלוויזיה כמובן לא סמארטפונים וכו, ולכן חלק גדול מהמשחקים שלנו נבנו על ידינו. היו לנו חיי חברה עשירים בשכונה שלנו במרכז תל אביב. בעיקר משחקים במגרשים ריקים וברחוב. כשרצינו לשחק כדורגל נאלצנו לייצר כדורי סמרטוטים כי לא היה באפשרותינו לרכוש כדור אמיתי. אני הצטיינתי כשוער כדורגל והייתי ידוע בסביבה כשוער הכי טוב, אפילו כינו אותי בשם: חודורוב שהיה שוער נבחרת ישראל. תקופה מסויימת שיחקתי בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב.

במקביל למדתי לנגן בפסנתר. בתקופה הראשונה לא היה באפשרות הוריי לקנות פסנתר ולכן התאמנתי בנגינה על לוח קרטון שעליו מצוירים מנענעים של פסנתר. רק כאשר התקדמתי בנגינה, קנו לי פסנתר. לימים הפכתי להיות מרכז השירה של החבורה שלי.

בגיל צעיר

מאוחר יותר הצטרפתי לתנועת הצופים בה המשכתי עד להצטרפות השכבה שלי לנח"ל והלאה לקיבוץ שדה בוקר. באותה תקופה בן גוריון שפרש מראשות הממשלה התגורר בקיבוץ. היו לנו שיחות ומפגשים רבים בהם הכרנו את מעלותיו ותכונותיו האיכותיות: חכמה, השכלה, ערכים, מסירות, צניעות, ועוד. יש לי סיפורים רבים עם בן גוריון אבל אתן דוגמה דווקא בסיפור קטן שמעיד על אישיותו הגדולה: באחד הימים כשהיה בדרכו משדה בוקר לתל אביב עצר בבאר שבע כדי לקנות עיתון. בן גוריון התעקש לשלם עבור העיתון למרות סירובו של בעל הקיוסק. לפתע גילה שאין לו כסף, חזר למכונית הביא פנקס צ'קים וכתב צ'ק לפקודת בעל הקיוסק הנדהם, שמסגר את הצ'ק ותלה אותו בקיוסק כדי שכולם יכירו מיהו האיש הצנוע שהקים את המדינה והיה ראש ממשלתה הראשון.

בשירות הסדיר בצבא הייתי בנח"ל ומאוחר יותר עברתי קורס פיקוד קרבי והמשכתי להדריך בו. במילואים שירתתי כמפקד מחלקה בחטיבת חרמ"ש (חיל רגלים משוריין), שנים רבות ולקחתי חלק במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה. בין לבין, במסגרת שירות מילואים "ביליתי" במוצבים ובסיורים לאורך הגבול. לצערי איבדתי חברים וחיילים שלי לאורך התקופה.

עם תום השירות הסדיר התחלתי את לימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים ועשיתי תארים בלימודי המזרח התיכון ובכלכלה. בשנים מאוחרות יותר למדתי בחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב. התפקיד הראשון שמילאתי היה מרכז ארצי של התאחדות הצופים בישראל. במקביל הייתי אחראי על החינוך המשלים במגזר הערבי והדרוזי. לאחר מכן ניהלתי את מערכת החינוך המשלים בתל אביב. במסגרת תפקידי קיימתי מפגשי נוער יהודי וערבי, שילוב של השירותים הקהילתיים בשכונות ופעילות התנדבות של נוער למען הקהילה.

לאחר מכן פרשתי מהפעילות הציבורית ועברתי לסקטור הפרטי שם כיהנתי בתפקידי ניהול בחברות כלכליות. לאחר פרישתי לגמלאות עסקתי בפעילות התנדבותית מגוונת אותה אני ממשיך עד היום.

במקביל לכל מה שתואר לעיל הקמתי את המיזם החשוב ביותר בחיי והוא משפחתי היקרה. בני דגן שהוא ארכיטקט ואב לשלושה מנכדי (שתי נכדות ונכד אחד) ובתי קרן שהיא יועצת מכירות ואם לשלושה מנכדי (שלושה נכדים).

הזוית האישית

סבא זאב רביד משתתף בתכנית הקשר הרב דורי.