מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בקיבוץ

אדווה ורעות יחד עם יהודית קולדות למחשב
יהודית כילדה בקיבוץ בו גדלה
סיפור השתלשלות אירועים מרכזיים בחיי האזרח הותיק

הלינה המשותפת

נולדתי בישראל, בקבוצת יבנה בשנת 1944 בתאריך כה בכסלו תש"ה, בנר הראשון של חנוכה.

ההורים שלי עלו מגרמניה במסגרת תנועת נוער, שהתארגנה לפני מלחמת העולם השנייה, שנקראת בח"ד (ברית חלוצים דתיים). הם הגיעו בתחילה לקיבוץ רודגס, על יד פתח תקווה,שם התחתנו וגרו בבית קש. אחרי עשר שנים ברודגס, הם עברו לקבוצת יבנה והיו ממקימי הקיבוץ. קיבוץ היה רעיון חדש בארץ וייחודי בעולם. הקיבוץ היה מבוסס על חקלאות, גידול בע"ח רפת, לול וכו'

אחת ההחלטות העקרוניות הייתה שהילדים שנולדים בקיבוץ, לא יגורו עם ההורים אלא בבית ילדים, יחד עם ילדים נוספים בני גילם, ומי שמטפל בהם זאת מטפלת מקצועית. עד היום, אותם הילדים שהיו בבית הילדים שומרים על קשר קרוב כמו אחים. כילדה, בבית ילדים, היה לי טוב, כי לא הכרתי משהו אחר, אבל לא היה לי קשר משפחתי הדוק עם האחים ועם הורי.

במלחמת השחרור תש"ח 1948, המצרים הגיעו כמעט עד ליבנה (גשר "עד הלום") וזכורה לי הפצצה על הקיבוץ שבה נהרגו שלושה אנשים וילדה אחת בת גילנו. בעקבות ההפצצה החליטו לפנות אותנו, הילדים והנשים, לבית ספר בבני ברק. היום, כשאני חושבת על זה, זה מדהים שגם בשעת מלחמה, כשהילדים היו מאוד מפוחדים, גם אז הפרידו אותם מהאימהות שלהם.

בשנת 1971 נישאתי לסם סליג ונולדו לנו חמישה ילדים בקיבוץ. ארבעה ילדים גדלו במתכונת של הלינה המשותפת ורק הילד החמישי נולד וגדל בבית. היה לי קשה להיות אמא בקיבוץ, ואחת הסיבות הייתה הלינה המשותפת. בה חלק מהילדים פחדו וברחו הביתה באמצע הלילה מרוב פחד. לעומת זאת, הבת השלישית קיבלה את הדבר בטבעיות ולילה אחד היא אף נעמדה מול השמרטף (שמרטף, מכשיר קשר בין שני שומרי לילה לבין הילדים בבית הילדים) וקראה לשומר לילה: "שומר לילה בוא לגן צבעוני". חשוב לציין שהיא לא קראה לשומר הלילה בשביל עצמה אלא לטובת ילד אחר שבכה, ומאז ועד היום היא מורגלת ורק רוצה לעזור לאנשים. כמו בכל החלטה שמחליטים בקיבוץ הייתה הצבעה אם להישאר בהלנה נפרדת או לעבור להלנה משותפת והחליטו לעבור להלנה משותפת (עם ההורים). מעבר לזה שהחליטו עקרונית שהילדים יעברו לגור בבית ההורים, זאת הייתה גם החלטה כלכלית. זה היה כרוך בשינוי כל בתי המשפחות, כי עד אז היה בית של זוג הורים, ומעכשיו הבית הפך להיות בית להורים וחמישה ילדים וזה היה כרוך בתוספת בנייה של שלושה חדרי שינה ושירותים. הילדים לא התלהבו לגור בבית, לרובם היה כייף לגור עם החברים ולא עם ההורים. בסופו של דבר זה לא היה נתון להחלטה שלהם אלא של הקיבוץ. נכון להיום, אנשים שגדלו בקיבוץ בהלנה משותפת וגידלו גם את ילדיהם בהלנה משותפת, מבינים שהיו  הרבה חסרונות לשיטת החינוך הזו. היתרונות היו שההורים היו יותר פנויים לעיסוקי הכלל. החסרונות שהתבררו לכל אחד בגיל מבוגר, היו הפחד של הילדים להישאר לבד, הפחד מהלילה, מהחושך ומהריחוק מן ההורים. אנקדוטה שקשורה בפחד של ילדים לבד בלילה: סיפר לנו בחור, שהיום הוא בשנות החמישים לחייו ואז היה הוא בן שלוש, שהדבר הכי טוב שקרה בערב בהשכבה זה שאבא נרדם ליד הילד שלו על הרצפה ולילדים זה נתן הרגשה טובה שמישהו מבוגר ישן לידם.

הרבה אנשים שגדלו בקיבוץ בהלנה משותפת והיום הם אנשים מבוגרים, כתבו ספרים, הפיקו סרטים, הקימו תערוכות המבטאות את הקשיים שלהם בקיבוץ המשותף. הם ציינו קשיים כמו פחד, הטרדות מיניות, הרטבה בלילה שהתביישו בה מאוד ועוד טראומות שהסתירו ולא היה עם מי לדבר עליהן. עד היום יש אנשים שלא מדברים על חוויות בית הילדים שלהם והקשיים נשארו לא פתורים. הסרטים, הספרים והתערוכות שאנשים פתחו היו סוג של טיפול בטראומה. למשל, ישנה אישה שהקימה בטבעון, ממש בימים אלו, תערוכה בשם "שומר לילה בוא לגן תכלת". היא אספה כל מיני אביזרים שקשורים בילדות שלה בבית הילדים וזה עזר לה להשתחרר מהטראומות. יחד עם כל הקושי והטראומות, זכורות המון חוויות ילדות טובות ומשותפות לכל הילדים שגדלו יחד בבית ילדים, ונשארו חברים טובים עד היום.

 

ילדי הקיבוץ לאחר לילה במקלט

.

תמונה 1

 

ילדי הקיבוץ במקלט 

תמונה 2

הסיפור מאחורי השם שלי – שם המשפחה שלי, לפני נישואיי, היה "דיאמנט". באיזשהו שלב החלטנו לעברת אותו ל"אדמנית". כאשר התגייסתי לצבא, בלשכת הגיוס לא הבינו מהו שם המשפחה שלי, אדמנית או דיאמנט. בעקבות אי הבנה זו עיכבו אותי רבות בלשכת הגיוס. המתנתי זמן רב במטרה שהעניין יובהר ויטופל בעוד חברותי כבר התקדמו בשרשרת החיול. גויסו והמתינו בבסיס. הן  בחרו כבר חברות, מיטות ואוהלים. שם המשפחה שלי בעקבות הנישואים היה "סליג" שמשמעותו "זכרונו לברכה". לאחר זמן מה התברר שפירושו של השם הוא לא במובן של מישהו שמת אלא אדם שחי ומבורך. קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו נושאת את השם" "המברכים", על שם המשפחה שלנו.

הזוית האישית

רעות ואדווה: היה מאוד מעניין ומסקרן . למדנו דברים חדשים על איך חיו פעם.

מילון

בית הילדים
הבית בו שהו וגדלו הילדים ביום ובלילה. אחר הצהריים היו הילדים מבקרים בבית ההורים ושבים לישון בבית הילדים. שומרת הלילה הייתה משגיחה על הילדים.

ציטוטים

”הרבה אנשים שגדלו בקיבוץ בהלנה משותפת והיום הם אנשים מבוגרים, כתבו ספרים, הפיקו סרטים, הקימו תערוכות המבטאות את הקשיים שלהם בקיבוץ המשותף“

הקשר הרב דורי