מאגר סיפורי מורשת

הבאתי כתבה מהעיתון משנת 1954 המספרת על סבא שלי אהרון וסרטריגר, המשמעות של וסרטרייגר הוא "נושא מים" והוא עיברת את השם כשעלה ארצה לשואבי – "שואב מים". אהרון וסרטרייגר – שואבי.

אני נולדתי בקריית חיים, ליד חיפה, ואני ילידת 1940. סבי אהרון נולד בשנת 1882 בעיר "דבינסק" שבלטביה ועלה לארץ בשנת 1921. הוא היה ממייסדי קריית חיים והתגורר בקריה עם אישתו, טובה (גיטה) ועם שני 2 ילדיהם: בתיה ודוד (ואני הבת של בתיה).

סבי ואני דיברנו, הוא בעברית ואני באידיש – הכוונה שלנו הייתה, שאני אזכור את השפה ושהוא ישפר את העברית. הייתי מאוד קשורה אליו והוא היה סבא מאוד מכיל ומאוד קשור ומעורה בחיי.

במקצועו הוא היה חרט, הוא למד את המקצוע מאביו שגם הוא היה חרט בליטה.

הכתבה שהבאתי מספרת על אהרון אשר היה הפנסיונר הראשון של רכבת ישראל, הוא עבד שם משנת 1924 והוא היה החרט היהודי הראשון ברכבת, הוא התחיל את עבודתו ברכבת המנדטורית ולימים היא הפכה להיות "רכבת ישראל". אהרון עבד עם עוד יהודים וערבים ביחד בעבודה זה לצד זה כ- 350 עובדים סה"כ עבדו ברכבת בחיפה מהם בסביבות 80 יהודים והשאר ערבים. האנגלים שירתו רק כפקידים.

בתקופה הזו ההסתה והשנאה ליהודים שגעשה ברחוב והשפיעה גם על מערכת היחסים בתוך המפעל ומאחר והיהודים היו מיעוט שמרו עליהם בצורה כזאת שכל מי שנכנס למפעל השער נסגר אחריו, לא היה יוצא ולא בא. לא ניתן היה לתת אימון, לא באנגלים ולא בערבים.

ואם נתחיל מההתחלה, איך הוא התקבל לעבודה, הוא מאוד רצה לעבוד ברכבת, הוא פנה אל מושלין – מהנדס ראשי ברכבת, וביקש לעבוד, מושלין בחן אותו והוא עבר את המבחן אך לא היו תקנים כדי להעסיקו ולכן הוא לא התקבל לעבודה. סבי לא וויתר, הוא עבד בבניין והמשיך בימים שלא הייתה לא עבודה להגיע לרכבת, כי חשב שאולי בסוף יתמזל מזלו והוא יתקבל. יום אחד בעודו מנמנם על הספסל הוא חש יד נוגעת בכתפו ושאלה "שואבי אתה רוצה לעבוד", מיד הוא הזדקף ואמר "כן", אמרו לו "הגיעו קטרים וצריך להרכיב אותם, לך תביא עוד 35 פועלים" ותתקבל. סבי הלך ל"הדר" בחיפה שם גרו אנשים באוהלים והוא הציע ל- 35 גברים להצטרף אליו וכך הכל התחיל עבור סבי. הוא עבד במפעל 32 שנים ומשם יצא לפנסיה.

הפועלים מ"אדר" שעבדו במפעל לא יכלו לנסוע הביתה כי הדרכים היו מסוכנות והם הצטרפו למי שגר בקריית חיים ולנו אצלם. הם הגיעו לעבודה ברגל – לקחו ציידה לדרך עד כמה שהיה, כמה כריכים וצעדו ברגל למפעל מידי יום.

הכתבה מספרת על הפנסיונר הראשון של רכבת ישראל – אהרון שואבי, על תקופה לא פשוטה, הבריטים שלטו בארץ, העבודה היתה קשה, הם עבדו בעבודה פיזית אבל לסבי היה ברור כשהוא עלה לארץ שהוא רוצה לעבוד בעבודת כפיים, הוא הגיע לארץ ישראל כדי לבנות אותה הוא היה מאוד מאוד ציוני. הוא היה מאוד גאה בעבודתו ובתרומתו לבניית הארץ ומה ששימח אותו מאוד, שבנו דוד המשיך את מורשתו והיה גם הוא לחרט והוא הקים את המפעל במפרץ חיפה ליצירת מתכת כבדה שנקרא "בר-איתן".

הזוית האישית

נועה: הראיון עם בלהה היה ממש מעניין ולמדתי על התקופה.

בלהה: שמחתי לשבת עם נועה ולהעביר את החוויות והזכרונות שלי מבית סבי אהרון שואבי.

ההסטוריה של רכבת ישראל