מאגר סיפורי מורשת

ילדות

סבא יצחק נולד בשנת 1938 בעיר גרדאיה שבמחוז מזאב שבאלג'יר. להוריו קראו שלמה ובת שבע (שהבא). לאביו של סבא היו 6 נשים ו-12 ילדים, והוא גדל במשפחה דתית. לסבא יצחק, שני אחים גדולים (מאותה אמא) ושמם אברהם (בהיטו) ויוסף (טלב).

סבא רבא שלמה היה צורף ידוע בגרדאיה, והיה עשיר מאוד, לכן ילדותו של סבא הייתה טובה מאוד. בבית דיברו בשפה הערבית ובבית הספר למדו בשפה הצרפתית, מפני שאלג'יר הייתה תחת שלטון צרפתי. לאחר הלימודים, כל הילדים היהודים היו הולכים ל"חדר" ולומדים שם תורה.

העלייה לישראל

בשנת 1948, קום המדינה, המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל. יצחק הגשים את חלומו.

סבא יצחק הצטרף "לעליית הנוער". תנועת "עליית הנוער" הקימה מחנה באלג'יר, ממנו הטיסו את היהודים במטוס למרסיי שבצרפת.  במרסיי שהו סבא ומשפחתו כשנה ולאחר מכן שטו באניית "העצמאות" לישראל. ההפלגה ארכה חמישה ימים. בעת עלייתו ארצה, היה סבא יצחק בן 10 שנים.

התאקלמות בישראל

כשסבא יצחק ומשפחתו הגיעו לארץ, האנייה עגנה בחיפה, ומשם נלקחו לרמת הדסה, בו שהו מספר ימים. מרמת הדסה, נשלח סבא יצחק אל "משק הפועלות" בתל אביב. ב"משק הפועלות" לימדו אותו עברית ואת מקצועות החקלאות השונים. סבא שהה במקום כשנה וחצי.

מ"משק הפועלות" הועבר סבא יצחק לקיבוץ דורות. קבלת הפנים הייתה יפה, טובה ומכבדת במיוחד מצד חברי הקיבוץ. מאותו הרגע, הפך סבא יצחק לחלק מקבוצת איילה. מאחר ולא הייתה לסבא יצחק משפחה בקיבוץ, הקיבוץ דאג לו למשפחה מאמצת (מארחת), משפחת יגר. לאב המשפחה קראו דב ולאם המשפחה תמר, ולהם היו שלושה ילדים צעירים שאינני זוכר את שמם. בקבוצה היו 18 ילדים, חלקם בני משק (מהקיבוץ) והשאר מ"עליית הנוער". היינו שווים.

סבא יצחק אהב מאוד לשחק כדורגל (הייתה ליגה של כל האזור, והיו תחרויות בין כל הקבוצות) ושיחק בנבחרת של קיבוץ דורות. שיחק קיצוני ימני. בכל בוקר ילדי הקיבוץ הלכו ללמוד בבית הספר ולאחר הלימודים השתלבו בענפים השונים בקיבוץ. סבא יצחק עבד בשלחין (ענף חקלאי שעסק בגידולי שדה). לאחר שהייה בת שנתיים, הקיבוץ קלט אותו לשורותיו.

בר מצווה

כשהגיע לגיל מצוות, הוריו ביקשו לערוך לו חגיגת בר מצווה. סבא יצחק נסע את כל הדרך מהקיבוץ לרמלה ומסיבת בר המצווה נערכה בבית הכנסת, במסגרת המשפחה. הייתה זו חוויה הזכורה לו היטב עד היום. סבא קיבל שעון מתנה בשם דוקסה ( Doksa) ושמח מאוד. בתום שבוע של מסיבות וחופש, שב לקיבוץ.

אהבה, נישואים ומשפחה משלי

בשנת 1963, לאחר שעזב את הקיבוץ ושב לעיר רמלה, הכיר את אשתו לעתיד מרים, שגם היא גדלה במשפחה דתית. סבא יצחק הוזמן למסיבת אירוסין של בת דודתה של מרים, אשר התארסה עם בן דודו. סבתא מרים מצאה חן מאד בעייני סבא יצחק והם החליפו מספרי טלפון והחלו את הקשר הרומנטי ביניהם. מדי פעם, במוצאי שבת, היו נפגשים, לסרטים והצגות. כעבור 8 חודשים, הציע סבא יצחק לסבתא מרים נישואים. הם נישאו ב"בית התחביב" בתל- אביב, מקום אשר היה שייך לוועד למען החייל, ב- 27.8.1963.

לאחר שנה נולדה בתם הבכורה שולי.

לאחר חמש וחצי שנים נולד בנם שלומי, ולאחר ארבע שנים נוספות, נולד גיל (שהוא אבא של דותן).

מרים ויצחק עברו לגור ברמלה. סבא יצחק עבד במחנה הצבאי ג'וליס כמכונאי טנקים, במשך כ-9 שנים. לאחר מכן עבר לעבוד במוטורולה (מפעל אלקטרוניקה), שם שימש כטכנאי מכונות.

לאחר 20 שנה עבר לעבוד במחלקת רכב ושימש קצין רכב עד סוף השירות במוטורולה.

סבא יצחק יצא לפנסיה בגיל 60, ושמר על כושר במרכז הספורט בנס ציונה.

לאחר שנתיים חלה באירוע מוחי ושכב בבית החולים לוינשטיין בשיקום. מאז סבא כל הזמן בטיפולי פיזיותרפיה, ובסך הכל נהנה מהחיים.

תשע"ח

הזוית האישית

דותן: החוויה שלי מהתכנית "הקשר הרב דורי" היא שסבא וסבתא שלי היו איתי במהלך תהליך כתיבת הסיפור. הקשבתי לסיפור חייהם ואף גיליתי דברים חדשים על משפחתי. כמו כן, סבא וסבתא סייעו לי בהבנת מילים קשות שלא הכרתי או הבנתי את פירושן. סבא יצחק: החוויה שלי הייתה לשתף את הנכד שלי בקורות חיי. סבתא מרים: חוויתי מהתכנית היא שדותן קיבל השראה מכל העלייה של סבא לארץ.