מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפרס בעיר עבדן בשנת 1942, נולדתי יהודייה.

הלכתי לבית ספר פרסי ושם לא הייתה אפליה של פרסים ויהודים. בגיל 8 עליתי לארץ עם הוריי והגענו ישר לבית עולים, מקום שקיבלו את כל העולים היהודיים מכל העולם ושם גרנו זמנית.

לא ידענו את השפות של כולם כולל עברית ולאחר מכן השתדלנו לדבר עברית אך, אנחנו הילדים המצאנו שפה משלנו, "שפת המשחקים" ובנוסף המצאנו משחקים חדשים.

אחותי שעלתה לפנינו הלכה לקיבוץ גבעת ברנר (בכפר סבא) עד שהגענו לארץ. לאחר זמן רב ששהינו בבית העולים הקימו שכונה חדשה הנקראת "ותיקים" בכפר סבא ועברנו לגור שם.

למדתי בבית ספר ברנר והייתי צריכה ללכת הרבה זמן עד שהייתי מגיעה לבית ספר. בשכונה שלנו לא היו כבישים והיה רק חול. לאחר מכן הלכתי "לתיכון ערב", זהו תיכון שלומדים רק בערב מכיוון שבבוקר הייתי צריכה לממן את התיכון.

עבדתי "באריזת תפוזים" ועל כל ארגז (500 תפוזים עטופים בנייר) אחד הייתי מקבלת 5 שקלים ישנים. על כל מבחן עובר של "טוב" הייתי מקבלת 10 שקלים ישנים ועל מבחן "טוב מאוד" הייתי מקבלת 20 שקלים ישנים. מה שהיה חשוב למשפחה שלי באותו הזמן היה הלימודים שלי.

בתיכון הכרתי את יענקלה (בעלי) ואז שמעתי את השפה שלהם והתחלתי להבין אותה (רומנית), הוריי מאוד אהבו את יענקלה. החלטנו להתחתן, לא היה לנו כסף לממן את החתונה אז הלכנו לבית של אחי ולשם הזמנו רב, משפחה ואת החברים שלנו מהתיכון.

לאחר מכן יענקלה התחיל לעבוד בחברת "תנובה" והשיג מספיק כסף לבית עם חדר אחד וככל שהוא השיג יותר כסף כך קנינו בית גדול יותר.

בתמונות: סבתא צביה וסבא יענקלה

סבא וסבתא

הזוית האישית

סבתא צביה: אני הייתי מאוד נרגשת להפגש כל שבוע ולהכיר אנשים אחרים וילדים מקסימים.

אדיר: אני מאוד נהניתי בתכנית ותודה לכולם שחלקתם את כל הסיפורים המדהימים שלכם.