מאגר סיפורי מורשת

ילדותה

סבתי אילת נולדה בתאריך 22.3.1949 בבית חולים ליולדות בחדרה, עשרה ימים לאחר מבצע "עובדה" אשר במהלכו נכבשה אום רשרש והונף דגל הדיו. שם נבנתה העיר אילת מכאן בא שמה של סבתי.

הוריה, עליזה (לבית גוטמן) וצבי קובץ (קבוזצקי) עבדו כמורים בכפר הילדים ע"ש מאיר שפיה ובו גדלה סבתי. אחותה, עירית, נולדה בשנת 1958, ואחיה אורי נולד בשנת 1958.

בהיותה בת שש עברה המשפחה לחדרה, שם ניהל אביה את בית הספר היסודי "אחד העם" ושם היא למדה. בנערותה, הייתה חברה בתנועת הנוער "הנוער העובד". כשסיימה את תיכון חדרה התגייסה לצבא בשנת 1967.

בילדותי

צבא ולימודים בבית ספר לאחיות – הפגישה עם סבא

בתחילה שירתה בנח"ל ולאחר מלחמת ששת הימים עברה לשיריון ושירתה באזור תעלת סואץ בסיני על הגבול עם מצריים. בתום תקופת הצבא התקבלה ללימודים בבית הספר לאחיות "הדסה עין כרם". בבית הספר לאחיות פגשה סטודנט צעיר לרפואה בשם שמוליק גולדברגר והאהבה פרחה.

סבתא מתארת את הפגישה הראשונה

"יום אחד עברתי דרך בית הקפה של בית החולים הדסה ישבו שם שני סטודנטים לרפואה שתו קפה והזמינו אותי להצטרף אליהם. ישבתי, הזמנתי קפה והתחלנו לדבר. שאלו אותי מה שמי ועניתי אילת. התשובה היתה שזה שם מעניין. מולי ישבו שמוליק ועידו, שני סטודנטים לרפואה חתיכים. ישבנו ושוחחנו וזה היה סוף הפגישה. למחרת כשהייתי בחדרי בבית הספר לאחיות התקשרו אלי ממשרד והעבירו לי שיחה מסטודנט בשם שמוליק. הוא שאל אותי אם אני רוצה להיפגש איתו שוב בקפה. הסכמתי וקבענו להיפגש וכך התחיל הרומן בינינו. בספטמבר 1973 התחתנו".

מקימים משפחה

חודש אחרי החתונה, ביום כיפור, סבא שמוליק היה סטאז'ר בחדר מיון הדסה בירושלים. פתאום נשמעה אזעקה יורדת ועולה. פרצה מלחמת יום הכיפורים. סבתא אילת הוזעקה גם היא לחדר המיון אשר התמלא בחיילים פצועים. ביחד הם עבדו וטיפלו בחיילים הפצועים שהגיעו.

בשנת 1975 נולדה בתם הבכורה ענת, היא אימא שלי. שנתיים לאחר מכן הצטרף למשפחה אחיה יגאל.

בשנת 1979 עברה המשפחה ליוהנסבורג שבדרום אמריקה לצורך התמחות ברפואת נשים של סבי שמוליק. הם שהו חמש שנים וחזרו לארץ בשלהי 1983 מאחר והתגעגעו למשפחה שנשארה בארץ. סבתי שמחה מאוד לחזור. לאחר שנה בירושלים, עברה המשפחה לכפר סבא בעקבות סבי שקיבל תפקיד במחלקת הנשים והיולדות בבית חולים "מאיר".

סבתי לא רצתה לחזור לעבוד כאחות ובמקום זאת החלה לעבוד כספרנית בספריה העירונית של כפר סבא ובמקביל למדה לתואר בספרנות במכללת בית ברל.

כאחות

פרידה פתאומית

בגיל 58, בתאריך 21.5.2007 נפטר סבי שמוליק באופן פתאומי וסבתי התאלמנה. אני הייתי בת שמונה חודשים כשזה קרה. סבתי עבדה שנים רבות בספריה העירונית והרבה כפר סבאים מכירים אותה. בשנת 2008, בגיל 59, פרשה סבתי לגמלאות.

בשנת 2010, החליטה סבתא שהיא לא רוצה יותר לגור בבית שבה גרה עם סבא וביקשה מאיתנו שנתחלף איתה ונעבור לגור במקומה בבית הפרטי. התחלפנו, והיא עברה לגור בדירה שלנו שנמצאת ממש קרוב.

מתנה עם זנב

לפני כשמונה שנים הבאנו לסבתי גורת כלבים קטנה ושמה נוקי (אני בחרתי לה את השם). מאותו רגע הן לא נפרדות – נוקי הולכת איתה לכל מקום – אפילו לבתי קפה ולקניון.

 סבתי בצעירותה

כיום

לסבתא יש כיום חבר איתו היא מתראה. סבתא ואני מתראים הרבה, מדברים ומתראים כמעט כל יום ויש בנינו קשר מצוין. כיום לסבתא יש חמישה נכדים: שני (אני), אוהד (אחי הגדול), אלון (אחי הקטן), יעל (בת דודתי הקטנה), גיל (בת דודתי הקטנה).

 מאלבום התמונות ביום נישואי סבתי

הזוית האישית

סבתא אילת: מאוד נהניתי מהשתתפותי בתכנית הקשר הרב דורי ומהתהליך עם נכדתי שני.

שני: היה כיף לשמוע על נעוריה של סבתי אילת.