מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייה של סבתא יונה אלון

סיפורו של יונה אלון (שטריימר), סבתא של אלה שליב מאת המספרת חנהל'ה פינר, דודה של אלה שליב

" יונה אהבה את בית הספר אך בעיקר את החברים ואת התנועה"

השם יונה ניתן לזכרה של סבתא מצד אבא ונקראה הינדה באידיש, שבעברית זה יונה. שם המשפחה שטריימר הוא שמו של אבא יצחק שעלה בן שלוש מגליציה לארץ בשנת 1905. אחרי שיונה התחתנה עם חזי ז"ל ששינה את שם משפחתו מלנדנר לאלון בעקבות  דרישתו של בן גוריון  לעברות שמות שינו גם יצחק ושרה את שם משפחתם ליובל.

יונה נולדה בתל-אביב ברחוב שנקין, בכ'ה בכיסלו נר ראשון של חנוכה באותו יום בירושלים נולדה בת דודתה נעמי כרמלי (כרמיול מהעיר קאליש בפולין) שעד היום הן חברות טובות. יונה היא בת בכורה, שנתיים וחצי אחר כך נולד חנוך (על שם אבא של סבתא שרה. ) 12 שנה אחרי שיונה נולדה נוספה גם נורית למשפחה.

נסענו להרצליה לחנוך אחיה של יונה שיספר לנו על ילדותה.

חנוך סיפר שבהתחלה הם גרו בתל אביב ברחוב שנקין (על יד דיזינגוף). כשהאיטלקים הפציצו את תל אביב יונה זרקה את חנוך עם העגלה למרחב מוגן והוא נפל מהעגלה והתגלגל במדרגות ונוצר לו שערות לבנות  בצד שמאל של הראש מרוב פחד. הם היו הולכים הרבה לחוף הים ובשבתות הם היו הולכים לשבע תחנות בירקון.  באביב 1942 הם הגיעו להרצליה והזיכרון הראשון של יונה מהרצליה שכל המגרש היה מלא צבעונים. הם גרו בצריף קטן בו שני חדרי שינה ומטבחון והשירותים היו בחוץ. המקלחת היו עושים בפיילה (גיגית גדולה מאורכת מפח). בתקופה ההיא לא היה חשמל בצריף, והיו עששיות נפט.. מים היה רק במטבח. והביוב היה בור מאחוריו. סבא יצחק היה בנאי עצמאי וסבתא שרה עבדה בשדות החקלאיים שמסביב להשלמת הכנסה. חלק מהתשלום היה בירקות וסבתא הכינה המון מרק עגבניות עם אורז לצהריים. חנוך ויונה שנאו את המרק וכשסבתא הייתה חוזרת לשדה, הם היו מאכילים את שיח הבננות שהיה על  הביוב דרך החלון.

זיכרון משפחתי שהשפיע מאוד על הילדות של יונה וחנוך קשור בים: סבא יצחק היה מהקבלנים הראשונים של הרצליה פיתוח וקיץ אחד גיצ'ה הבן דוד של יונה וחנוך מירושלים הגיע להרצליה לבלות את הקיץ ושלושתם הלכו עם סבא לחוף הים של הרצליה פיתוח שלא היה בו מציל אלא שימש כמקום לכריית זיפזיף (חול רטוב שנאסף מן הים והובל לאתרי בניה בשיירות של גמלים). סבא עבד והילדים הלכו לים. חנוך נכנס לבור שנוצר מכריית זיפזיף ונסחף לעומק, סבתא יונה זינקה למים להציל אותו וגם היא נסחפה, גיצ'ה רץ לאכדיה לקרוא למצילים, יונה הצליחה להוציא את חנוך מהמים ונעלמה בים ועד שהמצילים הגיעו כבר לא ראו אותה. במזל הלך על החוף מוכר האבטיחים שבא מצפון והוא ראה כתם שחור בים, המצילים הוציאו אותה מהמים ועשו לה החייאה.

יונה אהבה את בית הספר אך בעיקר את החברים ואת התנועה. חנוך זוכר שהיא תמיד לא הייתה בבית והוא זה שעשה את רוב העבודות אחרי הצהריים בבית: טיפול בלול התרנגולות, באווזים ובגינה. מגיל צעיר יונה הייתה מדריכה בתנועה (הנוער העובד) כולם סמכו עליה שמה שהיא לוקחת על עצמה היא תעשה על הצד הטוב ביותר.

יונה עברה ללמוד בלוינסקי בת"א .כל בוקר יונה עשתה קיצור דרך, בשביל עפר, בין החולות. הייתה הולכת כשעה וגם חוסכת את דמי הנסיעה. הלימודים שלה היו יקרים. לא היה חוק חינוך חובה מעבר לכתה י'. בלוינסקי היא הייתה אמורה ללמוד עד כתה יג ולצאת עם תעודת הוראה. אבא שלה מאוד לחץ עליה לגמור את הלימודים למרות המצב הכלכלי הקשה. גם הוא וגם יונה תמיד יצאו לעבוד בחקלאות בחופשים שותלים מלפפונים או קוטפים אותם כדי שיהיה להם דמי כיס.

יונה תמיד חלמה להיות מורה. היא התגייסה לצבא לפני שהיא גמרה את הסמינר כדי להיות עם כל החברים שלה בגרעין הנחל ובקיבוץ ביקשה שוב ושוב לצאת ללימודי הוראה אבל האספה לא אישרה לה. אז הבינו חברי הקיבוץ שהיא לא תוותר והם עלולים להפסיד את חזי ויונה ואישרו לה לצאת לשנתיים לימודים בבית ברל. יונה הייתה מאושרת בלימודי ההוראה לטבע ועבודת הסיכום שלה הייתה על צמחי הדבש בגבעות של ארז. העבודה פורסמה בעלון הדבוראים ויונה הייתה גאה בה מאוד. העבודה נשרפה בשרפה שפרצה בחדרם בקיבוץ.

התחביב שלה היה איסוף ושימור פרפרים, כל שנה היינו נוסעים לכל מיני מקומות בארץ מפסגת הר מירון ועד נקודות מבודדות בנגב ויונה הייתה צדה פרפרים ברשת פרפרים מיוחדת שמה אותם בצנצנת "מרעלה" ואז הייתה משפדת אותם עם סיכה בקופסאות עץ עם מכסה זכוכית ונפטלין מסריח בפינות. כל הקופסאות נפלו ונשברו כשעברנו מנהורה לניר חן אחרי שניצן נולד. כל השנים סבתא לימדה מדעים וחינוך מיוחד ותמיד הייתה גם בוועד מורים. היא התנגדה מאוד לשינוי במערכת החינוך שהביא להקמת חטיבות הביניים באותה תקופה היא הייתה נציגה של מפלגת רפי של בן גוריון והייתה פעילה פוליטית דבר שחזר על עצמו כאשר רבין רץ לראשות הממשלה. כל שנה יונה הייתה יוצאת להשתלמות בפסח ובחופש הגדול. רם ואני היינו מבלים אז בהרצליה אצל סבא וסבתא. שנה אחת היא עשתה השתלמות בפיחלוץ. רם ואני היינו אוספים לה חרקים וצפרדעים בשדות מאחורי הבית ובתמורה קיבלנו אפרוח מפוחלץ צפרדע משומרת בפורמלין וצפרדע פתוחה עם שמות כל האיברים גם היא בצנצנת פורמלין ומאז אנו יודעים את המבנה הפנימי של בעלי החיים. הצנצנות עמדו שנים במקום של כבוד בכוננית הספרים בבית. כשנטע נולדה יונה יצאה לשנת חופש ולמדה ציור במוזיאון ישראל ומאז היא מציירת בית וחזרה למערכת החינוך כמורה לאומנות בהתחלה בנהורה ואחר כך בסגולה. בהמשך היא עברה לעבוד בקדמה עם נוער בסיכון והייתה גם רכזת פדגוגית. תקופה מסוימת היא עבדה כקצינת ביקור סדיר במועצה אזורית באר טוביה ויחד עם חברתה לידיה שהייתה עובדת סוציאלית יזמו והקימו את פרוייקט המועדוניות, מסגרת צהריים ואחר הצהריים לילדים ממשפחות שלא יכלו לתת תמיכה לימודית לילדהם, התוכנית כיום מבוצעת בכל רחבי הארץ כפרוייקט מוכר של משרד החינוך בשיתוף עם מחלקות הרווחה. יונה התקבלה להיות מפקחת על החינוך המיוחד באגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך וזה במקביל למעבר של הנכד הראשון שלה לגליל וכך היא יכלה לבקר אותו לפחות פעם בחודש כאשר גרה שלושה ימים במצפה אבירים ונסעה מבית ספר לבית ספר בעמק החולה, הגליל העליון, התחתון והגליל המערבי. בשלב מסוים בגלל שלא היה לה תואר ראשון היא הייתה חייבת להשלים תואר כדי להמשיך בתפקיד ונסעה ללמוד מנהל חינוכי באוניברסיטת ניו יורק בניו יורק. נטע הרוויחה ביקור של כמה חודשים בארה"ב במקום ללמוד בבית ספר וחזי נסע לטיול מחוף לחוף של חודשיים לאחר שיונה קיבלה תואר שני. יונה חזרה לארץ והתקבלה לעבודה כמדריכה פדגוגית בסמינר של מכללת אחווה, עיקר העבודה שלה היה עם עולים חדשים מרוסיה שעשו הסבה למורים וגננות בישראל. אז היא חלתה בסרטן בפנים עברה ניתוחים וכימותרפיה במסגרת ההתאוששות שלה למדה תואר בתרפיה באומנות ועבדה חלקית בבית חולים בנס ציונה עם נוער בגיל ההתבגרות. ואז החמירה המחלה יונה הפסיקה ללמד ועברה לעבוד בקרמיקה הן בחוג והן בבית מלאכה שהקימה לה המשפחה בחצר. היא ניסתה ללמד אבל המחלה לא אפשרה לה להתמיד, היא הרבתה לצייר וכולם שמחו לקבל ממנה תמונות וכלי קרמיקה. כיום היא חולה מדי מכדי לעשות משהו וחבל.

יונה התחתנה בגיל 18.5 עם חזי "בחור בלונדיני גבוהה עם עיינים כחולות" הגדול ממנה ב-9 שנים. כשיונה הייתה בת-19.5 נולדה להם ביתם הראשונה חנהלה. כעבור שש וחצי שנים כשיונה גמרה את הסמינר נולד רם ושהוא היה בן שנה וחצי עזבנו את ארז ועברנו לגור בתל עדשים ליד ההורים של חזי ושנה אחר כך עברנו לדימונה ומשם כעבור שנה לנהורה שם נולד ניצן עברנו לניר חן, כעבור שנתיים לניר בנים ואחרי שנתיים נטע נולדה. כל השנים נשמר קשר טוב מאוד עם החברים מארז אלה שנשארו בקיבוץ ואלה שעזבו. חנהלה התחתנה עם יורם ב-1976 ונולדו להם  אורי ואיה. בשנת 1986 רם התחתן עם טל ונולדה להם נועם וכעבור מספר שנים הם התגרשו ובשנת 1996 הוא התחתן שוב עם יעל ונולדו להם אסף ונדב. בשנת 1992 ניצן התחתן עם מור ונולדו להם ברית, אפיק, ינאי ונבו. בשנת 2000 נטע התחתנה עם עדי ונולדו להם עילם, הראל, אלה ויהל. לאורי יש שלוש בנות שחר, יהלי ושי והן הנינות של יונה.

הזוית האישית