מאגר סיפורי מורשת

השם שלי הוא אורה, אורה מלשון אור. בתמנית קוראים לי נדרה. שם החיבה שלי אורצוק או אור. דנוך הוא שם המשפחה שלי המקורי. בעקבות החתונה נהיה דאר, בשנת 1965.

נולדתי בתימן בעיר הבירה צנעא. בתאריך 01/01/43 גרתי בתימן עד גיל ארבע. אני ילדת הסנדויץ' במשפחה, תמיד זכינו ליחס שווה. אחותי הצעירה נפטרה ממחלה קשה ונשארנו שני ילדים אח ואחות.

התקופה היתה של פרעות, הערבים רצו לכבוש את תימן ועשו פרעות במטרה לגרש אותנו. הייתה מלחמה נגד היהודים. פרצו לבתים, לקחו כסף. אחד הזיכרונות מאירועים אלו היה שאבא שלי הרים אותי על הכתף מתוך פחד וקיבלתי מכה בראש מהמשקוף.

בתימן, כשהיה לנו קשה, בזמן שהיינו טוחנים את החיטה היינו שרים שירים, כדי שיהיה לנו יותר קל להתמודד עם הקושי.

בגיל 4 עלינו לארץ במבצע "על כנפי נשרים" בשנת 1948. זהו השם שניתן למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ לישראל, כחלק מהעליות וחיסול גלויות בשנים 1949-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע "מרבד הקסמים".

גרנו בראש העין כמה משפחות באוהל גדול  עשוי מברזנט קשיח שש נפשות במספר. היתה מרפאה ושירותים בסיסיים.

היינו משחקים עם חברים במשחקים, כגון: קלאס, מחבואים, תופסת, שיחקנו בבית ספר וליד הבית. גם היום משחקים ילדים במשחקים אלה.

למדתי בגן "בית יעקב" בראש העין. ביום גשום, בדרך לגן, נפלתי לתוך בוץ עם מעיל פרווה לבן, וחבר של בעלי כיום, הציל אותי. למדתי בבית ספר יסודי "בית יעקב" בקריית אונו. היינו הולכות אחת לשנייה ואוכלות ארוחות ומטיילות ביחד, זאת היתה חוויה כייפית ונעימה.

בתיכון "אורח החיים" למדתי 12 שנה, בבני ברק. זכור לי שהיינו לומדות אחר הצהריים בשעות 14:00-21:00 כי לא היה מקום בבוקר והפתרון היה לימודים במשמרות.

אני וחברה טובה מהלימודים

עבדתי כגננת מחליפה. היה לי סיפוק מהעבודה, נהניתי מאוד כי היתה לי הרבה סבלנות ואהבתי ילדים.

החג האהוב עליי הוא חג פסח. כי הוא חג של ניקיון והתחדשות וזה כייף לחגוג עם הילדים והנכדים. בחג פסח יש לנו קובנה כשרה לפסח. הקובנה הוא מאכל תימני מסורתי, מאפה דמוי חלה עגולה ואוורירית מבצק שמרים, עשיר בחמאה מותכת כסאמנה, לעיתים מוחלפת במרגרינה או בשמן. קובנה של פסח זה מאוד מיוחד למשפחה שלנו. גם החרוסת אצלנו זה אירוע מיוחד. לתהליך הכנת החרוסת מצטרפים גם הנכדים וגם הילדים. החרוסת מונה 15 פריטים, שולחן של ליל הסדר גם הוא קערה אחת גדולה.

המפגש עם המשפחה, הילדים הנכדים משמח אותנו מאוד. בחתונות הילדים שלנו היתה התרגשות גדולה מאוד ולאחר מכן, שמחה גדולה כשהנכדים שלנו נולדו, והמשפחה גדלה.

חוויתי חלק ממלחמות ישראל ששת הימים, שלום הגליל ומלחמת המפרץ. הייתה הרגשה לא טובה, מתח ופחד בזמן המלחמות. אחרי ששת הימים, הייתה הקלה גדולה, כשניצחנו וקיבלנו את הכותל חזרה לידינו.

התחתנתי בשנת 1965 בגיל 22, בבית הכנסת עזרת אחים בתל אביב.

אני בחינה

אני ובעלי בחתונה

נולדו לנו שבעה ילדים, שתי בנות ו-חמישה בנים, מהם יש לנו שמונה עשר נכדים, הביקורים שלהם רבים גם בשבתות ובחגים וגם במהלך השבוע.

נולדה לנו בת

נולד לנו בן

אני בעלי והילדים עם המשפחה של בעלי

לאחר היציאה לגמלאות, למדתי ועדיין אני לומדת בבר אילן אנגלית, פסיכולוגיה, נשים ביהדות, תנ"ך וכל מיני נושאים שמעניינים אותי. אני מעסיקה את עצמי בשיעורי תורה, חוגים והרצאות.

הלימודים מאוד חשובים ומפתחים לנו את הידע. ידע זה כוח ואיתו אפשר להצליח בחיים לטווח רחוק.

אני נמצאת גם בחוג של התעמלות ושחייה. הפעילות גופנית עושה טוב לנפש ולגוף לכן אני משתדלת להתמיד.

חוויה ישראלית

היה מצעד בתל אביב, היינו הולכים מהבוקר מוקדם, רואים את כל הנשק של פעם וזו הייתה חוויה משמעותית שלי לישראל, כי כל מה שהראו שייך לישראל.

מצעד צה"ל הוא מצעד צבאי כללי של צבא ההגנה לישראל, שהיה נהוג לעורכו במהלך עשרים וחמש שנותיה הראשונות של מדינת ישראל ביום העצמאות.

הזוית האישית

אורין: הקשר הרב דורי, זו פעילות שמחברת בין הנכד או הנכדה לסבא וסבתא שלהם וזו חוויה כייפית, שאתה מכיר מבפנים יותר את סבתא או סבא שלך.

סבתא:  המפגש והסיפור מעשיר את הידע של הנכדה. הנכדה לומדת מה היה אז ומה היום.