מאגר סיפורי מורשת

מילדות לחתונה

נולדתי בשנת 1939 בישראל בזמן ששלטו פה הבריטים, נולדתי כבן הבכור.

אני זוכר שבמלחמת העולם השנייה כשהייתי ילד הבריטים נלחמו נגד האיטלקים ושאר מדינות הציר והאיטלקים הפציצו את תל אביב קרוב לבית שלי. אני זוכר גם שפעם אחת היה עוצר אבי אמא שלי וכל שכניי הובלו לחקירה מפני שחיפשו את אנשי המחתרת שפוצצו את מלון המלך דוד בבית ספר סמוך לנו ובדירתנו השאירו חייל בריטי לשמור על הרכוש ולפני שהם הלכו שכנה שלנו הזהירה אותי לשמור על החייל שלא יגנוב משהו, אבל החייל היה מאוד מנומס מפני שהבריטים שלטו בארץ וכתבו את החוקים.

הם כתבו ספר עם חוקים נגד היהודים הנקרא הספר הלבן. היו שלושה ספרים לבנים: הספר הלבן הראשון – של צ'רצ'יל, הספר השני והשלישי היה הכי נוקשה – הספר הלבן (1939), אנו היהודים הפגנו נגד הספר הלבן. כמה פעמים הצטרפתי להפגנה שם קראנו "עלייה חופשית מדינה עברית" ו"בוז לספר הלבן" באחת ההפגנות אנשים מהאצ"ל תלו כרזה שבה היה חומר נפץ הבריטים הגיעו משוריינים ופוצצו את המטען למרות שהיו מסביב הרבה אנשים אני התחלתי להפגין רק כאשר יצא הספר הלבן השלישי

אנו הילדים לא הרגשנו את המלחמה אבל מאוחר יותר התחילה מלחמת העצמאות הייתי אז בכיתה ד' הייתה הכרזה באו"ם על חלוקת הארץ לשניים למדינה יהודית ולמדינה ערבית כתוצאה מכך התחילה מלחמת אזרחים בין האוכלוסייה היהודית והערבית ובה' באייר כשהייתי בכיתה ה' בן גוריון הכרז על הקמת מדינת ישראל. זמן קצר לאחר מכן פלשו צבאות ערב שהתנגדו למדינת ישראל והתחילה מלחמת העצמאות.

לאחר מלחמת העצמאות התחילה תקופת הצנע תקופת הצנע הייתה קשה מאוד מפני שלא היה מספיק מזון ולכן אפשר היה אפשר לקנות מזון רק עם תלושי מזון התורים היו מאוד ארוכים ולפעמים היה נגמר המזון בחנות ואנשים היו נשארים בלי אוכל גם לי קרה שעמדתי בתור 3 שעות ולפני שהגעתי למוכר סגרו את החנות כשהלכתי לבית הספר כדורי הייתי צריך להביא איתי את תלושי המזון

בזמן מלחמת ששת הימים שמיעתי נחלשה הייתי אז עוד סדיר ובטעות תקפו אותנו מטוסים שלנו תקיפה זאת גרמה לבעיות בשמיעה שלי.

כשעבדתי בצי הסוחר היו לי הרבה חברים לאחד מהם הייתה סירה בחוף הים בחיפה כשעזבתי את צי הסוחר נהגנו לשוט בסירה מול חוף חיפה יום אחד קבענו להיפגש כדי לשוט החבר לא הגיע ולא היו אז טלפונים שאפשר להודיע ואני הלכתי לטייל לי לאורך החוף פתאום ראיתי מרחוק נערה מאד יפה שעמדה ואכלה פלאפל היא מצאה חן בעייני וניגשתי אליה. אמרתי לה בצחוק "מי שאוכל לבד מת לבד" ענתה לי הנערה "אז קח ביס ונמות ביחד" ומאז אנחנו חיים ביחד ולא רוצים למות עוד.

הזוית האישית

אפרים ארליך מספר את סיפורו לנכדו נמרוד, בתכנית הקשר הרב דורי.

נמרוד: נהניתי להיות עם סבי הוא סיפר לי סיפורים מעניינים מאוד.