מאגר סיפורי מורשת

החיים בבולגריה:

סבא ג'קי נולד בפלובדיב שבבולגריה בשנת 1936.

ב-1942 כשפרצה מלחמת העולם השנייה, סבא שלי היה בן 8. כשהצבא הגרמני כבש את בולגריה, החליטו הגרמנים לאסוף את היהודים, להוציא אותם מהמדינה ולהרוג אותם.

בוקר אחד פרצו ארבעה חיילים גרמנים לבית של סבא ולקחו את ההורים שלו, אחותו ואותו למגרש של בית הספר היהודי בעיר.

להפתעתם הם פגשו שם את כל השכנים היהודים בעיר.

כולם פחדו. פתאום הגיעה פקודה מהגרמנים : "כל המשפחות להירשם ולהסתדר בשורות". ההורים של סבא הבינו שהולכים לקחת אותם לרכבת ומשם למחנות השמדה. הייתה מהומה גדולה, כולם בכו וצעקו. חלק גדול התפלל לה'.

בזמן שכל היהודים היו במגרש של בית הספר, בולגרים טובים, בהם גם הכומר הראשי של הכנסייה הבולגרית ושרי ממשלה אחדים ששמעו מה שקרה עם היהודים, הלכו מיד למלך, ששמו היה בוריס השלישי, ודרשו שהפקודה של הגרמנים לא תתבצע.

המלך התקשר להיטלר ודרש בכל תוקף לבטל את הגזירה.

הגזירה בוטלה, ובשמחה מהולה בפחד היהודים חזרו לבתיהם.

ממשלת גרמניה כעסה על המלך בוריס, הזמינה אותו לגרמניה לברור, ובטיסה חזרה לבולגריה המלך נפטר במטוס.

העלייה לארץ ישראל:

לאחר שבולגריה קיבלה עצמאות, המשפחה של סבא חזרה לחיים נורמאלים.

הם חיו יפה מאוד, סבא חזר ללמוד בבית הספר, אחותו חזרה לתיכון, והכול חזר לקדמותו.

בשנת 1947 התחילו שליחים מארץ ישראל להגיע לבולגריה ולאסוף את היהודים. הם הצליחו לשכנע את אחותו של סבא, בטי, לעלות לארץ ישראל.

באותה תקופה הייתה ארץ ישראל תחת שלטון בריטי.

הבריטים לא אישרו לעלות לארץ ישראל בלי אישור, ולא נתנו אישורים. לכן נאלצו היהודים להגיע לארץ ישראל בצורה בלתי חוקית.

כמו שהזכרנו קודם, השליחים מארץ ישראל שכנעו את אחותו של סבא, בטי, לעלות לארץ ישראל בצורה לא חוקית. אסור היה לה לשתף את ההורים או כל אחד אחר, כי זה היה סודי מאוד.

יום ראשון אחד, שכידוע זה כמו שבת אצלנו, ההורים של סבא גילו. הם היו מאוד מאוד מופתעים וניסו לשכנע את אחותו של סבא לוותר, אבל שום דבר לא עזר.

לא הייתה להם ברירה הם נתנו לה כסף ומזוודה עם בגדים, ואחות של סבא הפליגה באוניה קטנה יחד עם קבוצה של בני נוער בגילה ועם השליחים שליוו אותם, מעיר נמל בשם בורגס לארץ ישראל.

בדרך לארץ ישראל תפסו הבריטים את האוניה והעבירו את כל מי שהיה עליה לאי בשם קפריסין, לשם העבירו את כל העולים שרצו לעלות לארץ ישראל.

אחות של סבא בכוונה לא לקחה איתה מסמכים, לכן היא הייתה יכולה להגיד שהיא מתחת לגיל 18. לכן, הבריטים לא לקחו אותה לכלא בקפריסין ושלחו אותה לארץ ישראל.

ההורים של סבא הבינו מהר מאוד שהם מתגעגעים, והחליטו גם הם לעלות לארץ ישראל. זה היה בשנת 1948, אז כבר היה מותר לעלות לארץ ישראל כיוון שכבר קמה מדינת ישראל.

כשסבא הגיע עם ההורים שלו לנמל חיפה, באה אחותו לפגוש אותם, והם נדהמו לגלות שהיא כבר קצינה בצה"ל.

ההורים של סבא נשלחו לבית עולים בפרדס חנה, שם נשארו כשנה עד שעברו לתל אביב לשכונת תל ברוך.

לעומת זאת, את סבא, אחותו לקחה לעלית הנוער בבן שמן. שם היה סבא שלוש שנים עד שהוריו הסתדרו מבחינה כלכלית, והוא חזר לגור עם ההורים.

סבא גמר כיתה ח' בבית ספר אלחריזי בתל ברוך. לאחר מכן למד בבית ספר מקצועי (שבח), התגייס לצבא ושירת בשריון.

סבא השתתף בכל מלחמות ישראל והיום הוא גמלאי, מצלם אותנו ועושה לנו סרטונים וסרטים שרובם משודרים בטלוויזיה בערוץ הקהילתי.

לי ולאחותי מאוד כיף עם סבא ואנחנו מאוד אוהבים אותו.

העשרה:

יהדות בולגריה היא קהילה יהודית מרובת קהלים, המתקיימת באזור בולגריה מהמאה ה-2 ועד ימינו. ב-1945 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 נפש.