מאגר סיפורי מורשת

שמי נינה אוזן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

הורי בחרו לקרוא לי נינה על שם סבתי מצד אימי. נולדתי בעיר סוס בתוניס. גרתי בבית גדול עם הרבה חדרים וחצר ענקית בשכונה יהודית בעיר סוס. ליד ביתנו היו בתי כנסת ובשכונה היה ים, כל בוקר אני ואחותי היינו הולכות אליו. בתוך הבית היה לנו מטבח שבו אימי ז"ל בישלה ממצרכים שאוחסנו במזווה ענק שהיה לנו בבית, התקלחנו בתוך הבית וכיבסנו את הכביסה בתוך גיגית.

לאימי ז"ל קראו ג'ולייט, היא הייתה תופרת נמוכת קומה ובעלת שיער ארוך, היא נהגה ללבוש בגדים אלגנטיים שתפרה לעצמה. אימי הייתה אישה חכמה, כישרונית, בת יחידה, בעלת תושייה ובשלנית מדהימה. לאבי ז"ל קראו יונה (ג'סטון), הוא היה בחור קירח עם עיניים ירוקות ומשקפיים שנהג ללבוש חליפות וחפתים מזהב. הוא היה צורף ובעל מפעל לייצור שמן. אבא שלי היה איש חזק, בעל ביטחון עצמי גבוה שדאג למשפחתו יותר מהכל. יש לי ארבעה אחים: דולי, מלכה, תמר וציון. ביום יום נהגנו לאכול ספגטי ברוטב, פתיתים, פריקסה, דגים מטוגנים ושניצל. בימי שישי אכלנו קוסקוס במרק עם קציצות ומרק דגים. כל היהודים נהגו להיפגש בבית קפה בשם פתימוס, בבית כנסת ובבית מרחץ. אבא שלי היה נוסע מחוץ לעיר לבצע קניות מרוכזות של כל מה שהיינו צריכים בשקים. נהגנו לקנות שמן, קמח, סוכר, חלב, אורז, קפה, סולת, בשר, עוף, דגים, ואת הירקות היינו מגדלים בבית. אנחנו הילדים נהגנו לשחק בחצר הבית שהייתה ענקית עם חברינו מהשכונה במשחקי חברה ובכדורגל ונהגנו גם לשחק בחוף הים. היו לי שתי חברות טובות ששמן הוא קולט ודייזי והן גרו בקרבת בית הספר. משחקי הילדות שלנו היו: חבל, חמש אבנים, קלאס וכו'. אצלנו לא היה נהוג להיפגש עם החברים אחר הצהריים מאחר ויום הלימודים הסתיים מאוחר. חזרנו הביתה ובילינו את שעות אחר הצהרים בחיק המשפחה, שעות בית הספר הוקדשו לחברותיי. שם בית הספר שלי היה "אליאנס" ולאחר מכן למדתי בבית הספר "לאג'ר". המקצועות שלמדתי הם חשבון, צרפתית, מדעים, דקדוק צרפתי, גאוגרפיה, והיסטוריה. היחסים עם המורים היו טובים, הייתה משמעת חזקה מאוד אף תלמיד לא העז לדבר מבלי לקבל רשות ובהצבעה בלבד. במקרים חריגים כשמישהו איחר או התחצף למורה הוא נענש בחומרה, הוא הוכה בסרגל על אצבעות ידיו. התלבושת האחידה הייתה חצאית וחולצה לבנה לבנות, ומכנס וחולצה לבנה לבנים. בבית ספרנו לא היו טיולים וכנ"ל למסיבות. אין שום מורה שזכור לי במיוחד. המקצועות האהובים עלי היו מתמטיקה, היסטוריה ומדעים. המקצועות שפחות אהבתי היו דקדוק צרפתי וגאוגרפיה. בבית ספרינו היה חדר אוכל, מאחר ולמדנו עד השעה 16:00. המאכל האהוב עלי בילדותי היה לחם עם שוקולד. בתקופה שלי ממתקים לא היו מקובלים אך אכלנו עוגות ועוגיות שאמי ז"ל אפתה בבית. לא הייתי בתנועת נוער, בתקופה בה הייתי תלמידה בבית הספר לא היה נהוג ללכת לתנועות נוער, ההורים היו לוקחים אותנו ישירות מבית הספר הביתה והיינו מבלים עם המשפחה עד השעה שהיינו צריכים ללכת לישון, כי בחוץ היה מסוכן ליהודים. אופי היחסים בין ההורים לילדים היו יחסי כבוד, הקשבה להורים ומשמעת מאוד קשוחה. במשפחתי היחסים היו קרובים מאוד מצד האימא, ומשמעת מצד האבא. ההורים היו מאוד מעורבים ודיברנו איתם על הכל. כמשפחה נהגנו ללכת לתאטרון, לקולנוע, לבתי קפה, לים ולארוחות משפחתיות.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1951 בגלל שהמצב בין היהודים לערבים היה קשה, פגעו בהם ואימא שלי ז"ל אמרה לאבא שלי ז"ל: "זהו, לא נשארים פה יותר, הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל." הגענו לארץ באנייה ולקחו אותנו למעברות בבאר שבע. זמן קצר לאחר הגעתנו היו צריכים את אבא שלי לעבודה במשאבות של מים ולכן סידרו לנו בית פרטי בגני תקווה, כל משפחתי עברה לשם וכך השתפרו חיינו לטובה. למדנו את השפה באולפן וכמובן בבית הספר. היה לנו מאוד מאוד קשה להסתגל לתנאים בארץ מאחר ופה לא היה לנו כלום. מזון קיבלנו בתלושים ולעומת זאת בתוניס חיינו בתנאים מאוד טובים, למשפחתי היה הרבה כסף: הם היו צורפים והיה להם מפעל לשמן. כאשר נקלטנו בארץ ישנו באוהלים ובאמצע הלילה התעופף האוהל ומצאנו את עצמנו בבוקר חשופים ונבוכים.

משפחה

הכרתי את בעלי ז"ל דרך שידוך, הוא עבד באותו המפעל שאבא שלי ז"ל עבד. אבא שלי הביא אותו לאכול אצלנו ארוחת ערב וערך בנינו היכרות. בעבר נשים לא נהגו להסתובב לבד, ולכן הדרך היחידה שבה יכלו להכיר את בני זוגם הייתה בשידוכים: חבר משפחה, קרובי משפחה רחוקים, שכנים, חברים לעבודה ומתפללים מבית הכנסת. מבחינת חיזור, היה מותר להחזיק יד ונשיקה, אך לא לפני אנשים. בעלי לעתיד התלהב ממני ובגלל שהוא היה גדול ממני בשבע שנים התארסנו. כשהייתי בת 16 והוא בגיל 18 התחתנתי. נולדו לי 5 ילדים, בת אחת נפטרה כאשר הייתה בת שנה. יש לי  6 נכדים: 5 נכדות ונכד אחד. הם גרים בנס ציונה, תל אביב ופתח תקווה, הגדולה ביותר אחרי צבא, שתי נכדות מתגייסות עכשיו ושלושה עדיין לומדים בבתי הספר.

הזוית האישית

הנכדה הילה: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא שלי על העבודה, למדתי דברים שלא ידעתי לפני ואת סיפור המשפחה המלא.