מאגר סיפורי מורשת

אני, ישראל קויפמן, נקראתי על שם אח של אמא שלי שנרצח בשואה. אמא שלי הייתה קוראת לי סשא. נולדתי בתאריך 24.9.1952 בסרנה באזור רובנה שבאוקריאנה. אזור רובנה סרנה ודומברוציה, לפני מלחמת העולם השנייה הייתה שייכת לפולין. בגלל שזה היה שייך לפולין, אז בשנת 1958, הרשו לנו לצאת לפולין וגרנו שם 4 שנים וקיבלנו אישור לעלות לארץ ישראל. היה לנו בית קרקע וחצר גדולה ושטח חקלאי צמוד והיינו מגדלים שם פרות ותרנגולות. היו לנו ארבעה חדרי שינה ועוד חדר חיצוני ששימש למטבח, היו לי עוד שני אחים דוב (ז"ל), שמבוגר ממני בחמש שנים, יצחק (ז"ל), שמבוגר ממני בעשר שנים. כשהיינו קטנים, היינו משחקים בעליית הגג, בחיילים ושוטרים וגנבים. בילדותי אהבתי מאוד בעלי חיים ואהבתי מאוד גם לאכול תפוחי אדמה עם שמנת. האח הגדול שלי (יצחק) נשאר לגור בפולין עם אשתו והילדים, אני ודוב וההורים עלינו לארץ בשנת 62'.

העלייה והחיים בארץ

נסענו ברכבת מפולין לאיטליה. באיטליה עלינו על אונייה גדולה והגענו לנמל חיפה בישראל. כשהגענו לישראל עברנו לגור בצריף של עולים חדשים, בקריית אתא ואחרי חצי שנה, עברנו לבת ים, ליד קרובי משפחה. אני זוכר קושי בלמידת השפה ובהתאקלמות. בתיכון כבר ידעתי עברית והיה לי יותר קל.

במלחמת ששת הימים התנדבתי למשמר האזרחי, לשמור על סדר בעיר. זה היה בגיל 16, לפני הצבא. כשהתגייסתי לצבא הייתי מחסנאי ונהג.

הכרתי את סבתא במסיבה ברמת גן. בשנת 1967, התחתנו בבית ים, בבית כנסת. גם החופה וגם המסיבה היו בבית הכנסת.

כשהייתי בן 26, נולד בני הבכור, אבי (אבא של אוריה). כשבני הבכור היה בן שלוש, עברנו לכרמיאל אני, אשתי (חנה ז"ל), אבי (בני הבכור) ושי (בני). כשעברנו לכרמיאל נולדו לנו עוד 3 ילדים בן, יסמין ואורי.

כיום יש לי 11 נכדים ואני מבקר אצלם כל יום.

היום אני אב בית של אולמות ספורט ועוזר חשמלאי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי".