מאגר סיפורי מורשת

אני ומשפחתי עלינו ארצה מרומניה בשנת 1964.

 

אני נולדתי ב-1939 בעיירה קטנה ששמה פרומושיקה. ב-1941 כל היהודים גורשו מביתם לעיר המחוז בוטושאני. הזמנים היו קשים מאוד. אבא שלי ז"ל נלקח למחנה עבודה ואנחנו סבלנו מרעב, קור ורדיפות. בית ספר יסודי למדתי בבית הספר של הקהילה היהודית בבוטושאני.

 

בוטושאני הייתה עיר בה גרו הרבה יהודים והיו בה חיי תרבות יהודית עשירים. היו לי הרבה חברים והתאהבתי בבחורה, אסתריקה, שאותה נשאתי בשנת 1963 לאישה. שנה לאחר מכן ב- 1964 עלינו ארצה. מסלול העלייה היה מעניין מאוד. טסנו מבוקרשט, עיר הבירה של רומניה, לוינה, עיר הבירה של אוסטריה. שם התארחנו במחנה עולים של הסוכנות היהודית. זו הייתה נסיעתנו הראשונה מחוץ לרומניה. שהינו בווינה כשבועיים ונהנינו מאוד מהביקור בעיר. משם נסענו ברכבת לנפולי שבאיטליה. הנסיעה הייתה מאוד מרגשת. חצינו את הרי האלפים דרך אזור טירול שבגבול בין אוסטריה לאיטליה. היות והיה לקראת החורף התחיל לרדת שלג, והכול היה נראה כמו בסרטים. מנפולי הגענו לנמל חיפה באוניה "מסאפיה".

בארץ שלחו אותנו למעברה בפרדס חנה. רוב העולים במעברה היו כמונו מרומניה. ב- 1966 נולדה בתנו הבכורה, פרידה, אמא של אלון.

 

ב- 1967 השתתפתי במלחמת ששת הימים ונפצעתי באופן קשה מאוד (אני קטוע רגל). השיקום היה ארוך אבל מוצלח. לאחריו למדתי בטכניון בפקולטה להנדסת אלקטרוניקה. עבדתי כמהנדס בחיל הים כאזרח עובד צה"ל עד שפרשתי לגמלאות. לאסתריקה ולי יש שלושה ילדים ושבעה נכדים ואנחנו משפחה אוהבת ושמחה. בשנה שעברה נסענו כולנו ביחד לטיול שורשים ברומניה. היה מרגש מאוד וכולם נהנו.