מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי כרמלה גדליה, בת 70 והסבתא של איתי ואני משתתפת עמו השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

נולדתי בישראל, בעיר חדרה, בתאריך 19,3,51 לבית משפחת אליהו. לאמי קראו חביבה ולאבי קראו דוד. היינו שבעה אחים ואחיות בבית: לאחי הבכור קוראים שלמה, השנייה היא חוה, השלישית שושנה, הרביעית שולה, החמישי ראובן. אני, כרמלה, השישית במשפחה ולאחרי נולד אחי, אשר, השביעי במשפחה. אמי לא עבדה ולאבי הייתה חנות לכלי בית והוא היה מפרנס את המשפחה. מחדרה אני זוכרת, את הפרדסים הרבים שהיו שם באותה תקופה לאחר מכן, עברתי עם משפחתי לעיר טבריה.

בביתנו דיברו בשתי שפות: ערבית ועברית. משפחתנו הייתה מסורתית ושמרה את השבת. כילדים נהגנו ללכת עם ההורים לבית הכנסת, אנחנו הילדים שיחקנו בחוץ. בבית, קיבלנו את שבת ולאחר ההליכה לבית הכנסת ועשינו בבית קידוש ולאחריו ארוחת ערה שבת שכללה: אורז, עוף, מרק וסלטים. בבית חגגנו את כל חגי ישראל, לפי המסורת, נהגנו לברך את כל הברכות ובכל חג היינו אוכלים את מאכלי החג לפי המסורת. החג האהוב עלי כילדה היה חג שבועות, אהבתי את סלי הפירות שנהגנו להכין ולהביא לבית הספר. חג זה נקרא גם חג המים והיינו שופכים אחד על השני מים וזה היה כיף מאוד.

היה לנו בית פשוט עם ארבע חדרי שינה מטבח סלון וחצר גדולה מאוד. בכל חדר היו שלוש נפשות, מה שזכור לי במיוחד מתקופה זו, היא האווירה השכונתית הנעימה.

כשהייתי ילדה אהבתי משחקי חברה: לקפץ בחבל, תופסת ומחבואים. בילדותי, המקום הכי אהוב עלי היה מועדון הילדים, חבריי היו מהשכונה ועם חלקם אני עדיין בקשר. היינו נפגשים ומשחקים יחד, בכל יום רביעי הלכנו יחד לצפות בסרט בקולנוע.

חגגו לי את חגיגית בת המצווה  בכתה יחד עם כל הבנות. החיים היו אז צנועים ולא היה הרבה כסף, לקנות בגדים ומותרות. אני זוכרת שאמי הייתה קולעת לי צמות בשיער. חווית בגרות הזכורה לי ביותר היא טיולי גדנ"ע של בית הספר.

בילדותי, מאוד אהבתי לקרוא ספרים, קראתי הרבה אגדות וסיפורים קצרים, אהבתי גם לראות תכנית ילדים, במיוחד את הסיפור על פינוקיו, הבית של פיסטוק. בבית אהבתי לעזור לאמי בבישולים, בנקיון הבית ולעשות כל מיני מטלות העוזרות.

בגיל ארבע עשרה הייתי בחבורה שקרנו לה "חבורת הנוער". במפגשים היינו משחקים, מנהלים שיחות ורואים סרטים שהקרינו אותם על קיר בחוץ, היינו יושבים על הרצפה וצופים בסרטים.

אישיות שהערצתי בילדותי הייתה אבא שלי, הערצתי אותו מפני שהוא היה בן אדם חכם עם שיקול דעת והיה מכוון אותנו למטרות טובות. חלמתי בילדותי, להיות גננת בגן ילדים, כשאהיה גדולה וחלום זה גם הגשמתי ובזאת עסקתי בחיים.

למדתי במערכת החינוך בבית הספר הממלכתי ה ולאחר מכן בתיכון הגליל. את ההכשרה להיות גננת עברתי בבית ספר אוהלו. מה שהיה שונה, שאז למדנו כולם ביחד בכיתה, לא היו מחשבים ולא היה שום אמצעי תקשורת, היה רק ספר מחברת ועיפרון. בימי לימודי היינו חייבים לבוא לבית הספר בתלבושת אחידה, הייתה חולצה בצבע תכלת ומכנסיים או חצאית בצבע כחול כהה. לאחר סיום לימודי והכשרתי כגננת המשכתי ללמוד באקדמיית כנרת ואורנים וסיימתי תואר סוציולוגיה.

בגיל שמונה עשרה, לא התגייסתי לצבא, במקום זאת עשיתי שירות לאומי, חברתי, במסגרת זו, אני זוכרת שעזרתי לילדים בשיעורי הבית במתנ"ס.

הייתה לי ילדות  נהדרת, היו לי חברים טובים, ביחש שיחקנו והיינו תמיד עוזרים אחד לשני. היה כיף מאוד!

הזוית האישית

סבתא כרמלה: זו הייתה חוויה מאוד מעניינת וכיפית, להשתתף  בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם הנכד שלי.