מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1949 בישראל להורים ניצולי שואה שהקימו משפחה מחדש.

הורי ניצלו מהשואה לאחר שאיבדו את ההורים שלהם ועלו לבד לארץ בגיל מעיר מאוד. יש לי אח שצעיר ממני בארבע שנים ואחות שצעירה ממני בשתיים עשרה שנים. אמא שלי דינה כיום בת 88 מתגוררת בבית מולי כשאחי גר לצידה. אבי נהרג במילואים בשנת 1975.

את אשתי אירית אקרמן הכרתי במושב בגיל 17 ולאחר 5 שנים התחתנו. גלית הבת הבכורה נולדה בשנת 1974 והיום עוסקת בשיווק וכתיבה. זוהר נולדה בשנת 1977 והיום עורכת דין. עדי נולדה בשנת 1978. במושב כולם צחקו עליי שיש לי רק בנות, עד שבשנת 1984 נולד עופר, הבן בצעיר שהיום מהנדס תעשייה וניהול.

בגיל שמונה עברנו למושב בית לחם הגלילית מכפר סבא, כי אבא שלי הוזמן לנהל את בית הספר הראשון במושב "אלון הגליל". גרנו שם אני, אבא שלי, אמא שלי, אחי ואחותי. גרנו שם בשני חדרים בתוך בית של משפחה אחרת. רק כעבור כמה שנים, אבא שלי התעקש להיות חקלאי כמו כולם במושב וקיבלנו משק עם בית בו ביליתי את כל ילדותי והכרתי לראשונה את תחום החקלאות.

מקום העבודה הראשון שלי היה למעשה הצבא. את ההשכלה שלי כמהנדס אווירונאוטיקה רכתי בשירותי הצבאי (עתודאי) ואחר כך שירתתי ביחידת ניסויי טיסה של חיל האוויר. אהבתי את השירות שלי אבל נאלצתי לעזוב לאחר מות אבי כדי לעזור לאמא שלי במשק.

אחרי כמה שנים של עבודה במשק, חברים מתחום ההנדסה הציעו לי להצטרף לאלביט בתור מהנדס, עם השנים קודמתי עד שהגעתי לתפקיד נשיא החברה. אחרי שלושים שנה פרשתי מהתחום וחשבתי הרבה מה לעשות לאחר הפרישה. בסוף החלטתי לחזור לחקלאות. תחילה היו לי רק כרם אחד ולאט לאט העסק התפתח. כיום יש לי ארבעה כרמים ובית בד משלי.

בנוסף לעבודה בחקלאות אני מתנדב במספר מסגרות כמו לוחמי הגטאות, מדעטק ועוד…

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של עמית אליה ויוסי אקרמן דור שני למשפחה ניצולי שואה. התקומה בארץ ישראל.