מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא לאה אסייג. שמי הקודם לפני עלייתי לארץ היה לורט. נולדתי בשנת 1947, עיר מקנס שבמרוקו. לאבא שלי קראו דוד ולאימא שלי קראו ז'קלין. יש לי 7 אחים.

הייתי בת שנתיים כשעלינו לארץ, עלינו דרך צרפת ונשארנו שם במחנה מעבר. לאחר כמה חודשים המשכנו בדרכנו לארץ באונית מעפילים. זחלתי באוניה וכמעט נפלתי לים, אבל אנשים משכו אותי והצילו אותי.

הגענו לארץ אחרי כמה ימים, גרנו במעברות ובאוהלים ונאלצנו להישאר שם כמה חודשים בבוץ ובגשם, עד שפינו אותנו לגור בבתים מאוד קטנים והיינו משפחה גדולה. התנאים בבית היו מאוד קשים, היינו שמונה אחים, ארבע בנות וארבעה בנים וגרנו בבית נורא קטן ובכל חדר ישנו ארבעה ילדים. ישנו "ראש לרגל" והיה מאוד צפוף, לקחנו את השמיכה אחד לשני. קמנו בבוקר והיה תור לשירותים, מפני שהיה רק חדר שירותים אחד. בבוקר ההתארגנות לקחה המון זמן ולפעמים היינו מתבלבלים בסנדוויצ'ים.

היינו משפחה דתית, יום שבת היה מאוד חשוב למשפחתי. בשבת היו מאכלים מאוד מיוחדים כמו חמין, דגים, מרק, לחמים וחלות שהיינו אופים בבית. אבי היה לוקח את האחים שלי לבית הכנסת והם היו מתפללים. גרנו בעכו וההתאקלמות בארץ הייתה קשה, הייתה תקופה של צנע, את המזון ואת הלחם קיבלנו בתלושים. בארץ לא הייתה תחבורה פרטית רק אופניים ותחבורה ציבורית, היה לנו רק זוג אופניים אחד וזה היה כלי תחבורתנו, לגן, לבית הספר, לקניות ולעבודה ואבי עשה את הכל עם האופניים. אימא שלי הייתה בבית, גידלה אותנו וטיפלה בצרכי הבית.

כך אבי היה לוקח אותי לגן

אחרי ההתאקלמות הקשה ניהלנו חיים רגילים, גדלנו בשכונה, היה כיף. הסתפקנו במועט, בלי טלוויזיה, בלי מחשב, רק שיחקנו משחקי רחוב למשל חמש אבנים, תופסת, מחבואים, ארבע מקלות, קפיצה בחבל ועוד…

חג פורים

כשחג פורים הגיע הייתה שמחה והתרגשות גדולה ! התחפשתי למלכת אסתר, עבדתי על התחפושת שבועות שלמים. היינו תופרים את התחפושות במו ידינו והיינו מאלתרים אביזרים שהיו חסרים לנו, כמו זר לראש מפרחים שבגינה ועוד כל מיני דברים. בבית הספר היה יום פורים ולא כולם התחפשו בשל הקושי בעשיית התחפושות. בבית הספר הרגשתי כמו מלכה, גם אחיי התחפשו בפורים. בילדות שלי היה מנהג לשלוח משלוחי מנות ואני ואחיי עזרנו להכין עם אמי את המשלוח מנות והיינו מחלקים בין המשפחה לבין השכנים. פורים עבר במהירות והיה ממש כיף, זאת הייתה חוויה מהנה וההורים שלי רצו שיהיה לנו פורים שמח ושנהנה בו.

אני ואחיי מחופשים בחג פורים

הייתי בת 14 כשסיימתי ללמוד בבית ספר יסודי שהיה עד כיתה ח'. הייתי חייבת לצאת לעבוד בשביל לעזור בכלכלת הבית. עבדתי ב"נעמן" שהיה מפעל לפורצלן, עבדתי במחלקת הקישוט והייתי מקשטת את הצלחות, הספלים, הקערות ועוד כלים. הייתי צריכה לקום מאוד מוקדם, בסביבות חמש וחצי בבוקר, כדי להגיע לעבודה בשש וחצי וסיימתי לעבוד בשעה שלוש וחצי בצהריים. היה לי קשה כי הייתי רק בת 14 ולא הייתי רגילה לקום מוקדם בבוקר ולצאת לעבוד. הכסף שקיבלתי במהלך השנים בעבודה עזר מאוד בפרנסת הבית. גם אחיי עבדו ועזרו בפרנסת הבית, אבל לא כולם. אבי עבד במחנה צבאי, הוא יצא לעבוד מוקדם בבוקר וחזר בחמש אחר הצהריים. נהניתי בעבודתי בנעמן, היא הייתה עבודה מעניינת והיה לי כיף לקשט. עבדתי בנעמן שמונה שנים עד להולדת בני הבכור.

אני עובדת במפעל נעמן במחלקת קישוט

היום יש לי ארבעה ילדים נשואים ושמונה נכדים מקסימים.

הזוית האישית

סבתא לאה: אני מאוד נהניתי לשבת עם יהלי והדר ולחזור לחוויות הילדות שלי. אני שמחה מאוד שהמורה יזמה את הפרויקט הזה ושנכדתי שיתפה אותי בחוויה זו. אני רוצה לאחל ליהלי ולהדר הרבה בריאות הצלחה בכל ותודה על שיתוף הפעולה שהיה בינינו.

יהלי: אני נהנתי מאוד מחוויה זו. שמחתי שסבתא שלי הגיעה, השתתפה ושיתפה את הסיפור שלה. נהניתי גם לשמוע את הסיפורים וגם צחקנו הרבה ביחד ואני רוצה לאחל לסבתא שלי בריאות והצלחה בחיים.

הדר: היה לי מאוד כיף, נהניתי לשמוע את הסיפור של לאה ואת החיים שניהלו פעם. אני רוצה לאחל לסבתא לאה חיים מאושרים.