מאגר סיפורי מורשת

סבתא תמר

הוריי 

אבי, אליהו, ואמי, שושנה, נולדו בפולין.

המשפחה מצד אבי

סבא, יצחק, סבתא, ברוניה ואחות קטנה.

סבתא ברוניה ואחותה הקטנה נלקחו מהבית שלהם ונשלחו למקום לא ידוע, כאשר סבא יצחק והבן אליהו נשארו מחוץ לבית.

בהמשך המלחמה סבא יצחק הגיע לסיביר שברוסיה ואחריו בכוחות עצמו הגיע סבא אליהו. ההישרדות היתה קשה בקור עז מתחת לאפס מעלות ובתנאי מחייה קשים מאוד. סבא אליק היה הילד היחיד מתוך 7 בנות מהמשפחה המורחבת, ששרד את השואה. בתום המלחמה הגיע סבא יצחק לפריז עם אשתו החדשה ומשם לקנדה, שם הוא חי עם משפחתו עד סוף ימיו.

המשפחה מצד אימי:

סבא שלמה וסבתא תמרה, משפחה גדולה עם שישה ילדים, שלוש בנות ושלושה בנים.

בפרוץ המלחמה הופרדו הבנות מהורים ונשלחו למחנות העבודה. הבנים הקטנים נשלחו עם ההורים לגטו ונותק הקשר. לימים נודע לאמי מיהודי שהכיר את המשפחה שהאח הגדול היה יוצא מהגטו לחפש אוכל עד שיום אחד לא חזר. בסופו של דבר, ההורים ושני הבנים הנוספים נשלחו למחנות השמדה.

שלוש האחיות היו פזורות במחנות עבודה רחוקים ורק כוח הרצון לשמור על קשר הצליח לגשר בין האחיות שבסוף נפגשו, שרדו את השואה והגיעו לארץ.

סיפור המשפחה של סבא יעקב

סבא רבא יעקב וסבתא רבא יפה ההורים של סבא יצחק נולדו וחיו בגרמניה. סבתא יפה היא צאצאית של יהודים מגורשי ספרד. סבא יעקב היה חייל בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, במהלך המלחמה הוא נפצע והיה נכה מלחמה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נשלח למחנה ההשמדה דכאו, אבל שוחרר בגלל שהיה חייל בצבא הגרמני.

סבא יצחק והאחים רות ופרץ עזבו את ביתם בשנת 1939 ונשלחו לארץ ישראל על ידי הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית סירבה להעלות לארץ את ההורים והאחות הקטנה רגינה בגלל שסבא רבא יעקב היה נכה.

לפני שההורים גורשו למחנה השמדה אושוויץ בשנת 1942, הם הספיקו להעביר מספר חפצים אישיים לשכנים הגרמנים לשמירה. לאחר 45 שנה, הוחזרו החפצים למשפחה בארץ, על ידי הכומר של העיירה, שהגיע לביקור בארץ וחולקו בין בני המשפחה.

סיפור החיים והאהבה של סבא אליהו וסבתא שושנה

נפגשו בגרמניה לקראת סוף המלחמה במחנה שהוקם לקראת העלייה לארץ ישראל שנקרא מחנות העולים של השומר הצעיר. הם עלו לארץ באניית המעפילים אקסודוס, אוניה בריטית ישנה שהצליחה לאחר תלאות רבות בים ובצפיפות רבה להגיע לחוף חיפה בארץ ישראל. נוסעי האונייה לא הורשו לרדת לחוף ונאלצו לחזור לקפריסין ומשם חזרו לגרמניה.

סבא אליהו וסבתא שושנה התאהבו ולא נפרדו. בגרמניה התארגנה קבוצת צעירים של השומר הצעיר, שהגיעה לארץ לקיבוץ יקום ליד נתניה. בתקופה בקיבוץ פרחה האהבה ביניהם. לאחר תקופה הם עזבו את הקיבוץ ועברו לראשון לציון וגרו בחדר אחד עם הדוד של סבא ומשפחתו ונשארו בראשון לציון כל חייהם.

קבוצת השומר הצעיר  בגרמניה שהתארגנה לקראת עלייה לארץ ישראל

החיים בארץ לאחר המלחמה של הורי סבתא תמר

בסיום המלחמה והעלייה לארץ ישראל, התחילו החיים בארץ חדשה שרק הכריזה על עצמאותה. החיים היו קשים אך מלאים בתוכן ובעניין.

סבא אליהו וסבתא שושנה התחתנו בחתונה קטנה בבית כנסת והתגוררו בדירת חדר אצל הדוד ומשפחתו. לאחר זמן, הם עברו לדירת חדר עם מטבח ושירותים משותפים עם עוד משפחה בחצר גדולה שבה גרו בעלי המקום משפחת מזרחי.

אחי ואני נולדנו וגדלנו בחצר מספר שנים. מהתקופה זכור לי מבצע קדש וכשפרצה בלילה האזעקה כל דיירי החצר יצאו ותכנסו מתחת לעץ האשכולית כי לא היו מקלטים ולא חדרי ממ"ד. במשך כל תקופת הילדות והבגרות עברנו את כל מלחמות ישראל. את מלחמת ששת הימים, העברנו בבית הדודים כאשר בחצר חפרנו שוחה, מילאנו שקי חול כדי שנוכל להסתתר בזמן האזעקה וכך היה. את מלחמת יום הכיפורים וכל המבצעים עברתי בבגרותי. לאחר מספר שנים עברנו לדירה חדשה בבית מגורים.

הילדות היתה פשוטה, אך מאוד שמחה. טלוויזיה ומחשב לא היו ולכן את כל שעות אחה"צ בילינו מחוץ לבית בכביש ובמדרכות עם כל ילדי השכונה. שיחקנו במחבואים, חמש אבנים, משחקי כדור ומשחקי קפיצה כמו קלאס וקפיצה בחבל.

הוריה של סבתא תמר

סבא רבא יצחק וסבתא רבא הניה

סבא יצחק

נולד בעיר קלן בגרמניה, בשנת 1920.

בגיל 14 כאשר התחילה האנטישמיות ועליית הנאצים לשלטון החליט הנער הצעיר יצחק בהמלצת ההורים לעזוב את הבית ולהצטרף לסוכנות היהודית שארגנה בני נוער ביערות ברלין כהכנה לעלייה לארץ. לאחר 4 חודשים, באוניית מעפילים בלב ים, הוא הגיע לארץ ישראל. בתחילת דרכו הגיע לקיבוץ בית השיטה שבעמק בית שאן ומשם עבר לקיבוץ בית הערבה שבגבול ירדן, שם עבדו כולם בחקלאות ובגידול ירקות.

לימים התחילו הטרדות על הישוב ע"י הירדנים והיישוב התפנה. הנער יצחק הגיע למפעלי ים המלח ושם עבד לפרנסתו, עד שנת 1946. בשנה זאת הוא הכיר את סבתא הניה בירושלים.

סבתא הניה ומשפחתה בצפת

סבתא הניה נולדה בצפת, בשנת 1924, להורים שנולדו בארץ ישראל, והתגוררו בצפת כל ימי חייהם.

סבתא הניה היתה הבת הקטנה אחות לארבע אחים.

סבא רבא צבי נולד בטבריה, היתה לו חנות לבדים בצפת. לקניית סחורה הוא הגיע עד לבירות שבלבנון ולירושלים, כשהוא רכוב על חמור.

סבתא רבא תרצה נולדה בצפת למשפחת מכובדת וידוע (משפחת ברנזון). הבית שלהם בצפת הפריד בין הרובע היהודי לרובע הערבי בעיר העתיקה בצפת.

במאורעות 1929וב­- 1936 סבלה המשפחה מהערבים וביתם נשרף. ערבי שעבד עם סבא צבי התריע בפניו על מזימת הערבים ואסף את המשפחה לביתו וכך ניצלו חייהם. הקומה הראשונה של הבית שלא נשרפה קיימת עד היום ומשמשת כבית דפוס.

כיום, סבא יעקב מבקר כל שנה בחג שמחת תורה בבית הכנסת העתיק "הארי".

סבא יעקב

סבא יעקב נולד בחיפה בשנת 1948, גדל בקריית מוצקין, התגייס לצבא בשנת 1966, חצי שנה לפני שפרצה מלחמת ששת הימים. שירת בחייל החימוש ובמלחמת ששת הימים היה ברמת הגולן. במלחמת ההתשה שירת בסיני בתקופת המילואים. במלחת יום הכיפורים היה ברמת הגולן במסגרת חייל החימוש. לפני מלחמת יום הכיפורים עבר לראשון לציון עם עוד שני חברים ששירתו יחד איתו בצבא.

לפני המלחמה הכיר סבא יעקב את סבתא תמר במקום העבודה שלה. מספר חודשים לאחר המלחמה התחתנו. סבא יעקב עבד בתנובה כקצין בטיחות ארצי עד לפרישתו לפנסיה.

סבתא תמר

נולדה וגדלה בראשון לציון שנתיים לאחר קום מדינת ישראל.

למדה בבית הספר היסודי "חביב" שהיה בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם. את התיכון למדה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, התגייסה לצבא לחיל הקשר.

לאחר הנישואים ולאחר לידת הילדים ענת וניר, התחילה לעבוד במכון ויצמן למדע ברחובות עד לפרישתה לגמלאות.

סיפור אהבה של סבא יעקב וסבתא תמר

לאחר שהשתחררה מהצבא, עבדה סבתא תמר בחברת קרן הגמלאות המרכזית בתל אביב במחלקת התשלומים.

לאחר שהשתחרר מהצבא, עזב סבא יעקב את הבית בקריית מוצקין שבחיפה ועבר לגור עם חברים בראשון לציון בדירה שכורה. הוא עבד בחברת יכין כדי לחסוך כסף לטיול בחו"ל. כאשר עזב את העבודה הוא הגיע למחלקת התשלומים כדי לקבל את דמי הפיצויים. הוא הגיע לפקידה בשם תמר שהוקסמה מהבחור היפה שעמד לפניה וכמובן שהיא עשתה את כל המאמצים כדי שיקבל את הכסף במהירות המרבית.

רצה הגורל והדירה שסבא יעקב התגורר בה היתה קרובה לבית של סבתא תמר והם נפגשו שוב בסופר הסמוך לביתם ומאז המשיכו להיפגש עד שהם החליטו להתחתן.

עידו

נולדתי בתאריך 12.10.2008 בבית החולים קפלן שברחובות. את ברית המילה עשו לי בבית של סבא וסבתא בראשון לציון.

סבא רבא שלי אליהו זכה להיות הסנדק שלי ולצערי הוא נפטר חודש ימים לאחר מכן ולא זכיתי להכירו אבל את סבתא שושנה אני ואחים שלי זוכרים.

החוויות שלי עם סבא יעקב וסבתא תמי

טיול למינכן 2014

הייתי בן 5 וחצי כשראיתי את המונדיאל בשנת 2014 בטלוויזיה. אבא ניר, אני, איתי אחי הגדול וסבא יעקב מאוד אוהבים כדורגל. במהלך המשחקים דיברנו כל הזמן בטלפון ופעם אחת ביקשתי מסבא לראות משחק כדורגל של קבוצת הכדורגל באיירן מינכן שזכתה באליפות גרמניה. סבא הסכים והזמין אותי, את איתי ואת אבא למשחק.

אבא אירגן טיול לאתר הסקי בעיירה גרמיש שבגרמניה. עלינו ברכבל לאתר הסקי שהיה על הר בשם צוק שפיץ שהוא ההר הגבוה ביותר בגרמניה. שם גלשנו להנאתנו. בסוף היום ירדנו ברכבת מההר עד לעיירה. היה כיף!!

חזרנו לאחר ארבעה ימים למינכן ושם נסענו לאצטדיון הארנה של הקבוצה לראות משחק כדורגל של הקבוצה שכמובן ניצחה 2-0. בכל המשחק הייתה אווירה מחשמלת של שירה והתלהבות. חזרנו שמחים, מאושרים ועטופים בצעיפים של הקבוצה שסבא קנה לנו.

ברצלונה

כמובן שאנחנו הבנים במשפחה ממשיכים לאהוב כדורגל והצטרף אלינו עומרי אחי הקטן. ושוב פנינו לסבא שכמובן הזמין את כולנו למשחק כדורגל אפילו אמא ואחותי הקטנה והמתוקה הילי שהייתה בת 5 חודשים הצטרפו לטיול.

טילנו בברצלונה, ביקרנו במוזיאון הקבוצה שם ראינו תמונות וגביעים של כל התארים של ברצלונה, סיירנו במגרש הקבוצה ובחדרי הלבשה. לקראת ערב נסענו כל הבנים למשחק כדורגל של ברצלונה נגד אתלטיקתו מדריד. ברצלונה ניצחה 1-0 לשמחתנו. כמובן שהיינו עטופים בצעיפים של ברצלונה.

טיול לצפון ולגליל העליון

כשהייתי בן 4 סבתא תמי הזמינה את כל המשפחה לסוף שבוע בבית מלון בגליל בקיבוץ הגושרים. בדרך עצרנו באגמון החולה כדי לראות העגורים שנודדים מאירופה ומגיעים לאגמון החולה מאירופה הקרה בדרך לאפריקה. נסענו בטרקטור שנקרא עגלת מסתור למקום שמאכילים את העגורים כדי שיאגרו כוח ויוכלו להמשיך בדרכם לאפריקה. גידולי בוטנים ותירס שנשארים בשדות מספקים להם כמזון.

צפת בשמחת תורה

תאריך יום ההולדת העברי של סבא יעקב חל בשמחת תורה. כל שנה בחג נוסעת כל המשפחה למלון רימונים בעיר העתיקה בצפת.

בערב החג אנו מצטרפים לסבא יעקב לחגיגת ההקפות בבית הכנסת העתיק של "הארי" ברובע היהודי בעיר העתיקה. בבית הכנסת הזה התפלל הסבא צבי של סבא יעקב.

עץ שורשים

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.