סיפור אהבה שהוליד משפחה
תולדות חייהם של סבא וסבתא
סיפור אהבה שהוליד משפחה
סבתא מרתה מספרת:
נולדתי בארגנטינה בעיר לה פלטה לחופי האוקיינוס האטלנטי, להורי אסתר
ודוד, שניהם חדורי רוח ציונית.
הם עלו ארצה לראשונה בשנת 1932, התיישבו בתל אביב
וכאן נולד אחי. הם נסעו לארגנטינה לבקר את סבי
החולה בשנת 1937 ולא יכלו לחזור ארצה
בשל מלחמת העולם השנייה. כך קרה שאני נולדתי מעבר לאוקיינוס,
אולם חלום הורי לחזור
ארצה נשאר בלבם והתגשם בשנת 1956, ואני בת 16. כבת למשפחה יהודית, למדתי
במקביל בבי"ס כללי ובבי"ס יהודי,
בו למדתי יידיש, עברית, היסטוריה של העם היהודי, תנ"ך ועוד.
בגיל חמש התחלתי
בלימודי פסנתר ומוזיקה. בגיל שמונה הצטרפתי למקהלת ביה"ס ומאז ועד לפני מספר
שנים
שרתי תמיד במקהלות, בחו"ל ובארץ.חוויות הילדות היפות והמאושרות עברו עלי בתנועת הנוער
"דרור", בפעולות בקן "עמל", בקבוצת "דגניה",
בטיולים ובמחנות הקיץ במקומות קסומים
.בחופשה עם אבא דוד, אמא אסתר ואחי זאבי .
סבתא בת שש לפני התספורת ראשונה
זמן קצר אחרי העלייה ארצה התחלתי בלימודי במדרשה למורות
"לוינסקי" בתל אביב. בסיום הלימודים
התגייסתי לצבא ושירתתי שנה אחת
כמורה בבי"ס , בישוב העולים שדרות ושנה
שנייה בחיל ההנדסה.
חיילת ואמא גאה.
עם שחרורי מן הצבא עברתי לירושלים לצורך לימודי הביולוגיה באוניברסיטה העברית. עבדתי בהוראת
הביולוגיה בבי"ס בליך ובהמשך באספקת ציוד למעבדות בתי"ס. היום אני גמלאית, עובדת בהתנדבות בבי"ח
שניידר לילדים, במרכז
החינוכי של המחלקה הכירורגית. גם מרבה לטייל בארץ ובעולם הקרוב והרחוק, מצלמת,
עוסקת במוזיקה ומשתתפת בפעילויות חברתיות ותרבותיות שונות.
סבא יורק נולד בפולין בעיר צ'נסטוחובה. בגיל חמש התייתם מאביו ונותר
עם אמו ושתי אחיותיו.
בתמונה, הוריו של סבא לפני המלחמה
כשהיה בן 10 נכנס הצבא הגרמני הנאצי לפולין. הוא נלקח עם משפחתו הענפה
מצד אביו: סבא, סבתא,
דודים, דודות, בני
דודים, ל'"גטו
הגדול". אחרי שרוב המשפחה, כולל אמו, נלקחו להשמדה במחנה טרבלינקה
נשארו סבא
ואחיותיו עם דודתם ב"גטו הקטן" ומשם הועברו למחנה עבודה סמוך לעירם.
החיים במחנה היו קשים
ויחסם של מפקדי המחנה הן הנאצים הגרמנים והן הפולנים היה
אכזרי ומשפיל. האוכל היה מועט, תנאי המגורים
קשים ומדי יום היו בוחרים בקבוצות
אנשים, קשישים, ילדים ו"עושי צרות", ומוציאים אותם להורג בדרכים שונות.
סיפור הצלתו של סבא:
סבא אהב מגיל צעיר לעשות מלאכות שונות. הוא
מצא סמוך לבית מלאכה לתחמושת במחנה פיסות קטנות
של מתכת ועיצב מהן בסתר מערכת כלי עבודה זעירים: פטיש,
צבת, גרזן ואזמל. באחד הימים, כשהיה שקוע
בעבודה, הרגיש שעומד מאחוריו אחד ממנהלי
העבודה האכזריים. זה שאל אותו:
"אתה יודע
איזה עונש מגיע לך על מה שאתה עושה ?"
סבא ענה: "כן. אני אגיע
למקום שבו ההורים שלי !"
המנהל: "לא. אני רואה שאתה יודע לעבוד ואלמד אותך לייצר מברגים".
כך סבא, ילד בן 11, התחיל לעבוד בבית המלאכה. באחד הימים נבחרה קבוצת ילדים, ביניהם סבא, לפעולת
"חיסול".
למקום הזדמן אותו מנהל עבודה. הוא הצביע על סבא ופקד להוציא אותו מן הקבוצה
ואמר:-"אני רוצה
שיישאר בחיים כי הוא עובד טוב". כלומר, הוא ידע
שמוציאים את הילדים להורג. כך סבא ניצל ונשאר במחנה עד
ינואר 1945, כאשר הצבא הרוסי הגיע ושיחרר
את האסירים היהודים המעטים שנשארו בחיים.
בסיום המלחמה אותו מנהל עבודה נשפט ונכלא. בשנת 1980 הוא תבע
מממשלת גרמניה פיצויים על כך שהוא
ישב
לשווא, כי "לא ידע שרוצחים יהודים
בזמן המלחמה". עדותו של סבא הייתה חשובה כדי להפריך טענה זו,
אך הוא סרב לנסוע
להעיד בגרמניה. בית המשפט על שופטיו ופרקליטיו הגיע לארץ והעדות נגבתה כאן.
מערכת
הכלים הזעירים נלקחה לגרמניה כ"ראייה משפטית" (והוחזרו כמובן) והמנהל
אכן לא זכה.
עם סיום המלחמה נדדו סבא ואחיותיו
יחד עם עוד נערים ונערות,
בדרכים, לא דרכים מפולין לצ'כיה וממנה
לחוות
הכשרה חקלאית בדרום גרמניה, "קיבוץ בדרך" , משם לאיטליה וממנה באנייה
"התקווה" לארץ .
השנה הייתה 1947, טרם הקמתה של מדינת ישראל, ובהגיעם
לחופי חיפה לא הורשו להיכנס לארץ וגורשו
לקפריסין. סבא הגיע ארצה בסוף שנת 1947. סבא שהה תקופה קצרה בקיבוץ, התגייס לצה"ל והשתתף
במלחמת השחרור.
הוא
נפצע בזרועו מרסיס של פגז אך המשיך להשתתף
בקרבות בדרום הארץ בחזית המצרית, בחטיבה 8
של חיל השריון. הוא שירת במילואים עד
גיל מבוגר והשתתף בכל מלחמות ישראל. בשנת 1952 הצטרף
לחברת אגד
והיה חבר בה עד יציאתו לגמלאות.
אחר כך עבד במשרד התחבורה ביחידה מיוחדת. סבא היה נגר חובב ואהב לצאת לדייג כשהוא משתף
לעתים את אילן, בנו והאבא שלי.
בפסטיבל אבו-גוש 1960. פה התחיל סיפור האהבה
מאהבה זו נולדו שלשה ילדים: נטע, הבכורה, אילן (אבא של יונתן) ומיכל
הצעירה. לצערי חמשת הנכדים:
דניאל, יונתן, תומר, עדן ואלון נולדו אחרי מותו של יורק
והוא לא זכה לראות נכדים. מחלת הלב ממנה סבל
הכריעה אותו והוא בן 66 בלבד.
עם מותו פרחה לה אהבת
נעורי. יהי זכרו ברוך.
משוב של סבתא מרתה:
חוויה וזכות מיוחדות הייתה עבורי ההשתתפות במיזם
הרב-דורי עם יונתן, נכדי האהוב והמקסים. השעות
שבילינו ועבדנו יחד, שוחחנו
וסיפרנו, הן אוצר שיישאר טמון בלבי לעד.
יונתן לימד אותי את רזי בניית המצגת,
אני העשרתי אותו בהכרת המשפחה ועברה. וכל אלה העצימו את הקרבה
וההיכרות בינינו.
תודה לצוות שארגן מיזם מבורך זה ובמיוחד לגליה.
המשוב של הנכד יונתן:
במפגשי תכנית הקשר הרב דורי. למדתי המון על משפחתי ויש למשפחה שלי סיפורים מאוד מרגשים.
ללמוד עם סבתא ולדעת דברים שלא ידעתי זה דבר נהדר ויש לי סבתא נהדרת
וחכמה למדי.
אז סבתא אין דבר יותר טוב מימך וגם לא יהיה.
אין כמוך, באהבה יונתן
מילון
תנועת דרורתנועת דרור הייתה תנועה ציונית-סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה חלוצית של עקרונות הציונות.
ציטוטים
”יונתן לימד אותי את רזי בניית המצגת, אני העשרתי אותו בהכרת המשפחה ועברה. “