מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי צביה, נולדתי בחיפה בבית חולים מולדה בשנת 1941. הייתי בת יחידה בביתי, עד גיל 12. ביקשתי מהוריי עוד אחים אבל היו אילוצים של פרנסה והם לא יכלו להרשות לעצמם את זה. נקראתי על סבי צבי אשר נספה בשואה, הוא היה איש צדיק, איש מצוות. לצערי, לא זכיתי להכיר את סבתי רחל. אמי, שעלתה לפני השואה, סיפרה לי שהיא חזרה לפולין חזרה כדי לקבל את הברכה של ההורים שלה כדי שתוכל ללדת לי עוד אח או אחות אך היו לה קשיים בכניסה להריון.

מצד אמי, רק היא ואחיה שרדו את השואה, הצד של אבי לא היו בשואה. אבא שלי למד מוזיקה בכינור, הוא גם ניגן על סקסופון וניגן בתזמורת של מכבי האש, וגם נסע לנגן בתזמורת הבין לאומית של מקסיקו סיטי. אבא שלי היה כנר מצוין, הוא נחשב לילד פלא. הוא מאוד רצה שאנגן גם בכינור, אבל אני ידעתי לנגן מנגינה אחת – "יונתן הקטן" ואני זוכרת שהוא אמר :"צביהל'ה, בכינור צריך הרבה סבלנות אם את רוצה תעשי מה שמתאים לך".

בצעירותי הייתה לי מורה לציור בבית ספר יסודי שאבא שלה היה סנדלר והוא היה תופר נעליים, אני זוכרת שהמורה הזאת הכניסה בי את האהבה לאומנות. היה לי ציור שלה, שהיה מעץ ברוש ומאוד התלהבתי ממנה וממנו. הייתה לנו גם מורה למלאכת יד, קראו לה רבקה, היא הייתה מאוד טובה אלי והתחברתי לתחום אבל פניתי גם לדברים אחרים שהייתי טובה בהם כמו ספורט.

צביה, בעלה דני והוריהם

כאשר הייתי בכיתה ז' נפתח בית הספר "כפר גלים", שהיה בית ספר חקלאי, ומאוד רציתי ללכת לשם. אימא שלי לא הסכימה, מכיוון שהייתי בת יחידה. היא אמרה שהם לא רוצים להישאר בלעדיי, אז עברתי לתיכון האזורי. לקחו אותי למגמת ספורט משום שהייתי מאוד מוכשרת בספורט, במיוחד בהתעמלות קרקע ומכשירים. (בחיפה היה מפעל שנקרא "מפעל מארק", על שם מורה לספורט מבית ספר הריאלי) פעם סיימתי בין העשירייה הראשונה, ופעם אחת מקום חמישי מכל חיפה. כשבגרתי, למדתי הוראת חינוך גופני ב "וינגייט".

את בעלי, דני, הכרתי בתיכון, הוא היה מדריך הגדנ"ע שלי. הייתי חברה שלו מגיל 15 עד גיל 20, עד שהתחתנו. דני היה איש מיוחד, הוא עשה הרבה מצוות לאוכלוסייה בטבעון. הוא היה ראש שבט הצופים בטבעון במשך 8 שנים בהתנדבות, וגם היה בוגר מדעי החברה והרוח באוניברסיטת ירושלים. בנוסף, הוא עבד מטעם מחלקת הרווחה. הוא דאג למשפחות נזקקות, ובמיוחד עזר לילדים עם צרכים שונים של לימודים.

הבן שלי נועם, אובחן כמחונן בכיתה ג', והיום הוא מלמד באורנים ילדים מחוננים. הוא נולד ביום הולדתי כך שאנחנו חוגגים ביחד יום הולדת. בימי שישי ושבת, היינו יוצאים לטייל בחיק הטבע, היינו מטיילים בכל רחבי הארץ.  כיום אני מרגישה צעירה לגילי בזכות כך שאני ממשיכה להיות בתנועה. אני יוצאת לסיורי אומנות כי אני מאוד אוהבת יצירה. אני עושה עבודות עץ וצריבה. יש לי מראה שצרבתי עליה ויש בה תמונות של הנכדות שלי ותערוכות שהייתי בהם.

הזוית האישית

צביה השתתפה בשנה השנייה בתכנית הקשר הרב דורי בחטיבת מקיף אורט ע"ש גרינברג ויחד עם התלמידה ליהיא תיעדו חלק מסיפור חייה המרתק. בשנה הראשונה סיפרה על בנה נמרוד ז"ל שאיבדה.