מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה, אני סבתא של זיווי. נולדתי בחיפה בבית חולים "אימהות" וגדלתי בקריית ביאליק, לשלמה יפה ז"ל (סבא רבה של זיו) ולמתי יפה בת רבקה טרגן ז"ל, ויעקוב טרגן ז"ל (סבתא רבא של זיו).

בחרתי לספר לזיו את קורות חיי בתקופת הילדות שבה יש סיפורים וחוויות מבית אמא שלי, בסיפור החפץ אספר לזיו על חוויות שיש לי מבית אבא שלי, שהם הסבא וסבתא רבה של זיו.

סיפור ההצלה של סבתא מתי ומשפחתה

סבתא מתי נולדה למשפחת טרגן והיא הייתה השנייה מבין 7 ילדים שנולדו לרבקה ויוסף טרגן ז"ל. סבתא מתי נולדה בשכונת היהודים (חארת' אל-יהוד) בואדי סאליב בחיפה והיו להם הרבא שכנים ערבים. סבתא מתי זוכרת יחסי שכנות מצוינים בין היהודים לערבים. היהודים רובם ככולם דיברו ערבית. סבתא מתי זוכרת בעיקר את החגים שבהם השכנים הערבים היו מביאים אוכל וממתקים. בסיומו של חג הפסח היו שכניהם הערבים מגיעים עם צלחות גדולות שעליהן פיתות חמות ולבנה טריה ומכבדים את היהודים עם סיום החג.

היחסים הטובים התקיימו עד לתחילת הפרעות ב-1937. הפרעות התאפיינו בהתנכלות של הערבים כלפי היהודים שהיו חסרי אונים. ולכן היו יהודים שנפצעו או נהרגו. משפחתה של סבתא ניצלה בזכות שכן ערבי שאהב מאוד את המשפחה. באחד הלילות הגיע השכן ואמר לסבתא רבקה (סבתא  שלי) שהם חייבים לצאת מהבית כי הערבים מתכננים להרוג אותם.

לשכן היתה עגלה עם סוס וחציר. המשפחה של סבתא לקחה כמה דברים הכרחיים והם עלו על העגלה. השכן הערבי כיסה את המשפחה בחציר והבריח אותם לחיפה לרחוב גאולה, שם התאספו הרבא יהודים שברחו מהערבים. סבתא מספרת שבעצם הוא הציל את החיים שלהם.

סבתא זוכרת את התקופה שהבריטים היו בארץ. קראו להם "כלניות", כי הם חבשו כומתות אדומות. היו מקרים, בהם המשפחה של סבתא החביאה לוחמי מחתרות מפני הבריטים. הייתה שמחה גדולה כשהבריטים עזבו את הארץ והיהודים הישראלים הרגישו שהם בדרך לעצמאות והקמת מדינה משלהם. יום הכרזת המדינה היה יום מאושר וחגיגי וכולם יצאו לרחובות לחגוג.

סבתא רבקה נולדה בחיפה, האחיות הגדולות שלה וההורים שלה, נולדו במרוקו והגיעו לארץ על חמורים. זיוי הוא הדור החמישי שנולד בארץ ישראל. סבא יעקב נולד בתורכיה לאבא ספרדי ולאמא אוסטרית שקראו לה מתילדה (אמא שלי מתי, קרויה על שמה). סבתא מתילדה היתה נוצריה שהתגיירה. היא הכירה את בעלה (שמו לא ידוע) במייצר הדרדנלים. היא התגיירה, הם נישאו ועברו לגור בתורכיה.ילדיהם – סבא יעקב, אחיו ואחיותיו נולדו בתורכיה.

סבא יעקב ואחותו דודה רג'ינה עלו לישראל, נישאו והקימו כאן משפחות. לצערי אבד הקשר עם שאר האחים והאחיות של סבא יעקב . העירוב והשילוב של המוצאים בא לידי ביטוי גם במראה החיצוני של סבתא מתי ,אחיה ואחיותיה. חלקם כהי עור, חלקם עם עיניים בהירות אבל כולם בני אותה משפחה.

החיים הכייפיים והחוויות  בבית של סבתא רבקה וסבא יעקב

בית המשפחה

לאמא מתי היו שישה אחים ואחיות והם גרו בבית גדול שהיה מחולק לחדרים חדרים, בכל חדר גרה משפחה. משפחתה של אמא גרה בחדר גדול וגבוה שהיו בו המון מזרונים, הם היו מונחים אחד על השני בערימה גבוהה, שולחן אוכל גדול, מראה גדולה, שעון אורלוגין וארון בגדים אחד גדול משותף לכל בני המשפחה. השירותים היו משותפים לכל השכנים והייתה גם המרפסת…

המרפסת של סבא וסבתא

הכיף הגדול בבית של סבתא וסבא היתה המרפסת הענקית שלהם. המרפסת הייתה לב הבית ובה היו חוגגים חגים. חגיגות שונות ואפילו אירוסין נחוגו על המרפסת הזו. הכי כיף היה בלילות הקיץ. כל הנכדים והנכדות היו מגיעים לבית של סבתא, היו מוציאים לנו מזרונים, סבא היה מספר סיפורים והשמיים היו זרועי כוכבים נוצצים והיינו נרדמים לקול הסיפורים ושירת הצרצרים  – כולנו ביחד בחוץ במרפסת הגדולה.

סדר ט"ו בשבט

סבא יעקב היה עורך סדר בכל ט"ו בשבט שבו היה מברך על שבעת המינים ומסביר לנו את מהות החג והמשמעות של כל פרי ופרי. מסורת שנעלמה לצערי, כשסבא יעקב נפטר. במהלך השנים  הדודים והדודות שלי התחתנו ונולדו הרבה נכדים למשפחה. אני ושאר הנכדים אהבנו לבקר אצל סבתא רבקה וסבא יעקב בגלל כל הדברים הנחמדים שהיו שם – האוכל הטעים ,המשחקים עם הבני דודים והסיפורים של סבא.

עבודתו של סבא יעקב

לסבא יעקב היה מקצוע מאוד מעניין. הוא היה מקרין סרטים בקולנוע "מאי" בחיפה (קולנוע שכבר לא קיים היום, הוא נהרס בשנות השבעים) ומכיוון שלא היה אז פס קול לסרטים הוא היה מדובב אותם. סבא יעקב ידע חמש שפות  – עברית, אנגלית, ספרדית, תורכית וצרפתית. מכיון שסבא היה אדם חובב ספרים, וקרא הרבה, הוא היה בעל ידע נרחב בהרבה נושאים. תמיד היו לו גם בשבילנו הנכדים סיפורים מאוד מעניינים. אני חושבת שאהבתי לקריאה עברה אלי מסבא יעקב. סבא יעקב תמיד "שיחד" אותנו בסיפורים כשלא רצינו לאכול …כמובן שהוא תמיד הצליח!

המטבחון של סבתא רבקה

לסבתא רבקה היה מטבחון קטן ומיוחד שבו היא הייתה מכינה תבשילים טעימים. המטבחון היה צריף מעץ מחוץ לבית על המרפסת. בתוך המטבחון היה לה שרפרף קטן מרופד בכרית פרחונית ולידו היה פרימוס וסירים גדולים. כל התבשילים בושלו תמיד בסירים גדולים שיכולים להשביע הרבא אנשים כיאה למשפחה ברוכת ילדים ונכדים. כל המשפחה כבר הייתה אומרת שהאוכל של סבתא כל כך טעים כי –הסירים כבר קיבלו את הטעם של האוכל.

חפץ- סיפורה של קערת הכסף

החפץ שבחרנו הוא קערה מכסף עם שלוש צלוחיות זכוכית, שהביאה המשפחה של אבא, שלמה ז"ל מתורכיה. בקערה היו משתמשים להגשת פירות יבשים בט"ו בשבט. הקערה עברה במשפחה כמה דורות וקיבלנו אותה מאחות של אבא, דודה עליזה, שאיתה היו לנו קשרים טובים ומיוחדים.

דרך הקערה אפשר לספר מעט גם את קורות חייו של אבא שלמה ז"ל:

אבא –שלמה נולד בדירנה שבתורכיה, למשה ואשתו ( שמה לא ידוע). בעת לידתו נפטרה אמו. לאבא היה אח (יוסף בול ז"ל) שהיה בן שנה במות אימו. לאבא שלמה ז"ל היה דוד (האח של אמא) בשם אליהו, שלו ולאשתו לא היו ילדים. הדוד פנה לסבא משה (האבא הביולוגי של אבא שלי ), וביקש ממנו לאמץ את התינוק שנולד – סבא משה הסכים.

אבא אומץ ע"י אליהו ואשתו לאה, וכשאבא היה בן שנה, הם עלו לארץ ישראל מתורכיה. סבא משה נישא בשנית (לסבתא מלכה) והקים משפחה חדשה וגידל בה את דוד יוסף, ובמשך השנים נולדו לסבא משה, עוד ארבעה ילדים .

עם השנים עלתה גם המשפחה של סבא משה לארץ ישראל  והם התיישבו בכפר-סבא .

כשסבא שלמה היה ילד צעיר מאוד נפטרו הוריו המאמצים. אף אחד לא סיפר לאבא שבעצם "דוד משה" הוא האבא הביולוגי שלו. רק כשהוא בגר, הוא גילה את האמת לגבי הוריו הביולוגים והוריו המאמצים. דבר שגרם לו לכעס רב ולניתוק ממשפחתו הביולוגית. במלחמת השחרור נהרג יוסף אחיו.

עם השנים, שכח כעסו של אבא על ההזנחה מצד אביו הביולוגי והתחזק הקשר שלו עם המשפחה הביולוגית ועם האחים למחצה שלו. הקשר הכי חם היה עם האחות, דודה עליזה, שמכיוון שיהיתה חשוכת ילדים טיפלה ופינקה את כל ילדי המשפחה.

דודה עליזה מצאה לנכון לשתף אותנו במסורת ובמורשת של המשפחה ונתנה לנו למזכרת ולמשמרת את הקערה. היום הקערה הזאת נמצאת אצלי וגם אני מגישה בה פירות יבשים.

הזוית האישית

סבתא ליאורה: המפגשים עם זיווי, נכדי האהוב והיכולת לספר את הסיפור החשוב של המשפחה שלי היו חוויה נהדרת עבורי. אהבתי את הזמן המיוחד שלנו שהיה רק שלי ושלו. חשוב לשמור את ההיסטוריה של המשפחה כמורשת של המשפחה וגם מכיוון שהיא בהחלט חלק חשוב מתולדות והקמת המדינה, שכן אבי שלמה ז"ל ואמי מתי תרמו את חלקם החשוב בלחימה על הקמת המדינה. הסיפורים החיים לפני ואחרי קום המדינה, הקשר המשפחתי המיוחד שהיה בין כל הנכדים ובני הדודים, אורח החיים הכל כך שונה ממה שקיים היום, מאפשר הצצה לעולם שכבר לא קיים וכנראה גם לא ישוב. המושגים החדשים שזיווי למד גם הם חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל הצעירה בהתהוותה. גם לי כמספרת הסיפור, החוויה מעלה מחדש את הילדות הנהדרת, הפשוטה, והחמה.

זיו: המפגשים עם סבתא היו לי חוויתים, היה לי כיף לשמוע ולכתוב את הסיפור כפי שסבתא מספרת אותו. למדתי שפעם בישלו על פרימוס, כמו כן למדתי שסבתא רבא שלי גדלה עם שישה אחים ואחיות בחדר אחד. בתקופה זו, החיים היו פשוטים ואנשים הסתפקו במועט.