מאגר סיפורי מורשת

שולום צלנצ'וק הוא סבא רבא שלי מצד אבא. יש לו סיפור מדהים שאני מאוד מעוניינת לתעד ולספר אותו לדורות הבאים. הוא נולד בבלרוסיה, בעיר פטריקוף, בשנת 1901, למשפחה יהודית שהשתדלה לשמור על המסורת היהודית, למרות התנאים הקשים של סביבה עוינת. אילו היה חי, היינו חוגגים לו יום הולדתו ה-118! בעשירי למאי ש"ז.

שולום היה ילד להורים עניים מאוד, לכן נאלץ לעבוד מגיל צעיר כנהג כדי לסייע להוריו בפרנסת הבית. היו לשולום אחות ואח גיבור ברית המועצות, בשל מעשי גבורה בעת מלחמה. היה לו לב חם, הוא אהב אנשים והרבה לעזור להם ככל שיכל. הוא היה איש חברה מובהק וידע ליצור לעצמו חוג חברים רחב.

בגיל ההתבגרות, הוא התנדב בהתלהבות לצבא האדום. הוא נשלח לחזית שם שימש כנהג במשאית להובלת תחמושת.

לפני המלחמה, לשולום היה ידיד נפש בשם לאזר, שגם הוא התנדב כמוהו לשרת בחזית נגד הגרמנים. לפני לכתם למלחמה, הם נפגשו ונשבעו זה לזה את השבועה הבאה:

"מי משנינו שיזכה לחזור חי מן המלחמה יעזור למשפחתו של השני".

סבתא שלי, נלי (בתו של שולום) מספרת:

"שולום ולאזר התגייסו למלחמה בבלארוסיה בשנת 1941 לפני שנולדתי. שולום ולאזר נשלחו לחזית, ובאחד הקרבות נהרג לאזר מרסיס רימון שנזרק לעברו. כאשר שולום צופה במתרחש. גם אבא שלי קיבל צרור כדורים בגבו ונפצע קשה. בתום הקרב, בהיות אבא חסר הכרה, אחד החיילים הרוסים הצמיד את אוזנו לליבו ולתדהמתו התברר לו שהוא עדיין חי. אספו אותו ופינו אותו עם חיילים פצועים אחרים לבית חולים שדה, שם טופל על ידי רופאים שהוציאו מגופו אחדים בלבד מן הכדורים.

בתום תקופת החלמה קצרה, שולום הוחזר לחזית והוא הגיע עם יחידתו לברלין והיה בין משחרריה. אני מתגאה על כך שהוא נמנה בין החיילים שקבעו דגל על הבונדסטאג וכתב: "אני הגעתי, ניצחתי, הייתי פה, שולום צלנצ'וק, 9 למאי 1945". ולמחרת, בעשירי במאי, הוא חגג את יום הולדתו ה-44.

בתום המלחמה, שולום חזר לבלארוסיה, שם חיפש את בני משפחתו וכן את בני משפחתו של ידידו הקרוב לאזר. לצערו הרב, נודע לו שאשתו נפטרה מטיפוס וכי ארבעת ילדיו נלקחו כל אחד לחוד לבתי יתומים שונים.

לאחר מאמצים רבים, סוף כל סוף מצא את שרידי המשפחה של לאזר: אשתו ורק שניים מתוך שלושת ילדיהם, מאחר ואחד מת מרעב בהיותו בן 5 משום שסירבו להגיש לו פת לחם.

למרות הקשיים האישיים, אבא שלי החל לסייע לשרידיי משפחת לאזר ואף החל לצאת לעתים תכופות עם אשתו, ובסופו של דבר אף הציע לה נישואים,  וב-31 לאוגוסט 1946 נולדתי אני.

יש לי 2 בנים, שהקטן בהם הוא אבא של נויה נכדתי.

אני מאוד גאה בשני בניי, שלשניהם קריירה מוצלחת, ובחמשת נכדיי המצליחים בלימודים,  גם בעלי ז"ל היה מתגאה במשפחתו האצילה. במיוחד אני מבקשת להודות לנכדתי נויה על כי תיעדה את סיפור אבי."

הזוית האישית

נויה – הסיפור של סבתא היה מאד מרגש שמחתי שיצא לי לתעד אותו

סבתא נלי – במיוחד אני מבקשת להודות לנכדתי נויה על כי תיעדה את סיפור אבי.