מאגר סיפורי מורשת

שם נעוריה של סבתא דליה הוא ברגר. סבתא נולדה ב- 11.8.1951 בישראל, בבית החולים אלישע שבעיר חיפה. בילדותה גרה סבתא בקריית ביאליק. שמות הוריה פנינה (פפי) ושמואל ז"ל. השפות המדוברות בבית ילדותה היו עברית וגרמנית. יש לה אחות נעמי, שגדולה ממנה ב-8 שנים.

על ילדותה של סבתא

בילדותה הייתה תקופת הצנע אשר לא ניתן היה לקנות בשר וחלב באופן חופשי, הייתה הקצבה חודשית לפי כמות הנפשות והגילאים במשפחה. בגינה גידלו תרנגולות בשביל לאכול מהביצים, ולעיתים לקחו לשוחט על מנת שיהיה בשר לאכול.

סבתי למדה בבית ספר יסודי "גאולים" ובתיכון "מוצקין". בילדותה הייתה בתנועת נוער "מכבי צעיר" בו מידיי שישי היו נפגשים לפעולות בצריף קטן וחשוך. סבתי אהבה לרכב אם אביה על אופניים והיו עושים תחרויות רכיבה בשבתות. בחופשות הייתה נוסעת לבקר את משפחתה ברחובות.

התנדבות בקהילה

בנעוריה התנדבה, מעבר לשעות הלימודים, בכפר ילדים ונוער "אהבה" –כפר בו אימה עבדה כאם בית, היו בו ילדים שהוריהם לא יכלו לטפל בהם. התנדבה בטיפול בילדים משותקים ואחד הזיכרונות הבולטים שלה מהתקופה הזאת שמידיי יום שישי היא וחברתה עברו בין כל השכנים ואספו ממתקים וחילקו אותם לילדים המשותקים. הקשר והעזרה לילדים הללו חיזק אותה ונתן לה תחושה טובה במיוחד כשראתה את השמחה שלהם שקיבלו את הממתקים וכשהיא וחברתה באו לבקר אותם מידיי שבוע.

כפר ילדים ונוער "אהבה"

כפר ילדים ונוער "אהבה" הוא כפר נוער הנמצא בכפר ביאליק הסמוך לקריית ביאליק, ומופעל על ידי "אגודה לטובת הכלל" (ע"ר). הילדים השוהים ב"אהבה" הם בגילאים 6-18, ילדים אלו הוצאו ממשפחותיהם בגלל סיכון וחוויות טראומטיות קשות.

הכפר כולל פנימיית ילדים, בית ספר לחינוך מיוחד, פנימיית יום לילדים מהקהילה הקרובה ובית חם לבוגרי המקום מעל גיל 18. בשנת 1914 הקימו מספר נשים ציוניות בית תמחוי עבור ילדים יהודים טעוני טיפוח בברלין, לאחר שנתיים התוכנית התרחבה, והמקום החל לשמש גם כמקלט עבור ילדים יהודים. החל מ-1922 המקום הפך להיות פנימייה לילדים ונקבע השם "בית אהבה". גברת ביאטה (בְּאַטָה) ברגר מונתה למנהלת המקום.

החל משנת 1960 הכפר הפך להיות פנימייה לילדים בסיכון גבוה, ילדים שהוצאו מהבית בגלל בעיות סוציואקונומיות קשות או מקרי סעד שונים. החל משנת 2008 הכפר מפעיל מרכז חירום לילדים ונוער בסיכון באזור הצפון.

כפר הנוער אהבה השתנה יחד עם החברה הישראלית במהלך השנים. עם היווסדו, ב-1914 בברלין, נתן מחסה לילדים יהודים יתומים. ובמהלך השנים שינה ייעודו לקליטת ילדים ממשפחות נפגעי המלחמות השונות. מזה 20 שנה וגם כיום, מטפל הכפר בילדים המגיעים משכבות המצוקה הקשות ביותר במדינת ישראל.

השרות הצבאי

סבתי שירתה בצבא בחיל הרפואה בין השנים 1969-1970, במסגרת היותה חיילת טיפלה במחלקת תינוקות ובחיילים פצועים בבית החולים רמב"ם בחיפה, ביצעה טירונות בבה"ד 12, סבתי התגייסה באותו יום עם החברה הכי טובה שלה ובזמן הטירונות פוצלו במחלקות שונות ובכל הזדמנות רצו אחת לשנייה, הן חברות טובות עד היום .

כיום…

סבתי גרה בחיפה בשכונת הכרמל שמשתקף ממנו נוף מרהיב לים. עובדת במשרד הפנים ששם מוציאה לפועל תעודות זהות ודרכונים לתושבי העיר והסביבה.

בזמנה הפנוי הולכת לחוג התעמלות, אוהבת מאוד: לבלות, ללכת לקולנוע, לצפות בטלוויזיה לאכול במסעדות טובות וכמובן לבקר את הילדים והנכדים שלה.

תקופת הצנע

בין השנים 1949-1959 נוצרה מדיניות כלכלית שהנהיגה המדינה שנקראה "תקופת הצנע". בתקופה זו הגבילה המדינה את הרכישה של מזון ומוצרי צריכה, כך שכל אזרח יכול היה לקנות כמות מוגבלת של מוצרים. את המוצרים הוא יכול היה לקנות מחנות ספציפית בו הוא ומשפחתו היו רשומים. הקניות היו מתבצעות באמצעות פנקס אישי ובו תלושים שכל אזרח קיבל מהמדינה.

עם הפנקס היו נגשים למכולת בה רשומים מוסרים את התלושים וקונים את המוצרים המופיעים בפנקס. הקצבה לא הייתה זהה לכולם. הייתה קצבה לילדים, למבוגרים, ולנשים בהריון. לפי התלושים בפנקס קנו ביצים חמאה וכד'.

סבתי נולדה בתקופת הצנע אשר נמשכה עד שהייתה בת 5.

הזוית האישית

עמית- למדתי דברים שלא ידעתי על סבתי ועל ילדותה אני מרגישה שאני מכירה עכשיו טוב יותר את סבתי, אני אמשיך להעביר את סיפור חייה לדור הבא, אני רוצה לאחל לסבתא בריאות והמשך חיים עד 120. אלירז- לראשונה אני שמעתי על תקופת השנים האלו הארץ, סיפור ילדותה של דליה עניין אותי מאוד.