מאגר סיפורי מורשת

סבי דוד לוי עלה לארץ ישראל ממרוקו עם אמו בשנת 1956 הוא עלה בגיל 14 דרך תנועת נוער שבה היה פעיל לטובת הציונות ולטובת מדינת ישראל. תנועה זו הבריחה אותם ממרוקו לצרפת באוניה ומשם לקיבוץ "עין שמר" בארץ ישראל (פלסטינה). סבי היה ציוני ואף שהיה בן יחיד להוריו ולא היה חייב להתגייס כלוחם בצבא, המדינה הייתה חשובה לו והוא רצה להתגייס וללחום למענה ולכן התעקש לשרת בצה"ל כחייל קרבי בחיל הצנחנים, הוא נלחם במספר מלחמות: במלחמת ששת הימים הוא גויס במפתיע נלקח מביתו למילואים ונלחם בקרב על גבעת התחמושת ועל העיר ירושלים. בנוסף לאחר מכן נלחם במלחמת ההתשה.

מלחמת ההתשה

מלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-8 במרץ 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970, מועד שבו הסכימו הצדדים על הפסקת אש שנכנסה לתוקף למחרת. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ששת הימים. את השם מלחמת ההתשה (חרב אל-אסתנזא) העניק לה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, והיא הסתיימה בהתשה של שני הצדדים. המלחמה נמשכה כשנה וחמישה חודשים לאורך החזית המצרית, בה ניהל צבא מצרים מלחמת התשה כנגד כוחות צה"ל על ידי הפגזות חוזרות ונשנות של המוצבים לאורך תעלת סואץ. בנוסף, נעשה ניסיון מצד המצרים להוביל באו"ם החלטה שתאלץ את ישראל לסגת מסיני. ישראל ניסתה לשמר את הישגיה במלחמת ששת הימים, ופעלה במלחמת ההתשה למניעת הישג קרקעי מצרי.

למלחמה זו היו גם התקפות במקומות שונים בארץ, זירות לחימה נוספות. המלחמה הייתה ארוכה מאוד וגייסו חיילי מילואים, את סבי גייסו לקראת סוף המלחמה הוא קיבל צו להתייצב למילואים באזור צפון הארץ שם היו עימותים עם מחבלים פלסטינאים לאורך החוף הלבנוני, נהר הירדן ואב אל מנדב. הוא השאיר את סבתי (סבתא עליזה) ביחד עם שלושת ילדיהם הראשונים (מלי משה ואיריס) אצל אימו (סבתא רבה ממה) ויצא למילואים, הוא שירת במילואים במשך כשבועיים ולסבתי לא היה קשר איתו.

בזמן שסבי היה בפעילות של תצפית בבוטקה גבוה שנמצא במוצב בראש הנקרה, המוצב הופגז ונזרק פגז על ידי האויב לתוך הבוטקה שבו היה סבי ביחד עם חייל נוסף. הם עפו בגובה עשרות מטרים ונחתו על האדמה. סבי נפצע קשה ופונה במסוק צבאי לבית החולים "זיו" בעיר צפת שהיה הבית חולים היחידי והקרוב באזור.

"קצין העיר" בירושלים הודיע לאח של סבתי על הפציעה ולא ישירות לסבתי. אחיה שכר רכב והגיע למקום עבודתה על מנת לאסוף אותה ולאחר מכן אספו את אמו של סבי, השאירו את הילדים עם אחות סבתי ונסעו לבית החולים בצפת. בזמנו הדרך מירושלים לצפת הייתה כשמונה שעות נסיעה. סבתי הייתה מודאגת ולחוצה כל הנסיעה.

סבי נפצע קשה. כל הגוף היה שבור והוא נזקק לניתוחים ברגליים ובידיים, בנוסף השיניים נפגעו ונזקק להחלפתם. במשך כשלושה חודשיים הוא היה מאושפז בבית החולים בצפת עם גבס בכל הגוף. במשך כל הזמן הזה לא היה ניתן להעבירו לבית חולים בירושלים ולכן סבתי נאלצה לנסוע הלוך ושוב ואפילו לטוס מירושלים לצפת ולשכור חדר בצפת על מנת לישון קרוב אליו.

הזוית האישית

שקד מזרחי: סיפורו של סבי הגיבור.