מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ביום שלג כבד בירושלים, בשלהי מלחמת השחרור בכ"ו טבת  תש"ט. שמי בארי, ניתן לי ע"ש שני בני דודים דב, ברלה למשפחות בורד, דובר, שנהרגו כלוחמים בפלוגה הדתית, בכיס פלוגה , בכ"ו כסלו תש"ט. אבי ואמי בנו במו ידיהם את ביתם, ברחוב קהילת ציון בהרצליה,שהיה באותם ימים בקצה הדרומי של המושבה, מוקף פרדסים ודרכים חוליות, בחצר ביתם הגדולה, פיתחו חווה חקלאית שעסקה בגידול דגים למאכל, עצי פרי, ולולים בהם גידלו ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו ותרנגולות להטלה וארנבים.

בקומה העליונה שכנו לתפארה בשובך ענק להקה של יוני דואר ויונים אחרות. בחצר הסתובבו חופשי הכלבה "נבחה" בנה "גורי", חתולים, החמור "ליש" והסוס "ויזתא" ובברכת דגים ישנה, הצטופפו כמה עשרות צבים.

משפחתי

באותם ימים שלטו בחצר "גוליית" תרנגול הודו הענק, שנודע במלחמתו בנחשים ,יחד עם "נבחה" וגור הכלבים "גורי"  שהיו מידידי הקרובים ושמרו על גבולות הנחלה הצטרפו אליהם  שני גורי שועלים מאולפים, וציפורים לרב שחיו בשטח: שלדגים, ושרקרקים, דוכיפת ותנשמת, דרורים עליזות, בולבול פטפטן, צופיות ופשוש זעירים ועפרוני השדה.

באותם ימים הדוד משה, היה מגיע לביקור מהעיר הגדולה תל אביב מביא אתו שלל סוכריות ומשחקים, דודה פרומה הייתה שולחת פחים עם אשכולות ענבים מכרמי אושה ודודה חיה צימוקים מעשי ידיה. אני התייצבתי יחד עם אמי אצל אליעזר שמאלי, "כמומחה" לשריקת השלדג, בהשתלמות למורי הטבע.

אמי בלה, עלתה לארץ בשנת 1935 כחלוצה חניכת תנועת גורדוניה מבסרביה, והייתה ממקימי קיבוץ אבוקה, בעמק הירדן, עסקה עשרות שנים בהוראה, בציור, כתיבה, שירה ומשחק, הקימה דורות רבים של תלמידים והציגה מפרי מכחולה בעשרות תערוכות ציור.

אבי אמי, אהרון ליבסטאג מצאצאי הבעל שם טוב (בעש"ט) אבי החסידות, היה שוחט, בודק ומוהל מהעיירה קפרשט בבסרביה, שם נודע כמפשר ומגשר בכל סכסוך ומדון, עלה לארץ כמעפיל, באנייה כנרת, נעצר ונכלא במחנה עתלית, שוחרר ע"י הקצין הבכיר שלמה סופר, קרובו, זכה לנטוע עץ בט"ו בשבט בנתניה, חי ונפטר בירושלים.

סבתי מצד אימי לאה ליבסטאג לבית סופר והורביץ, נפטרה בגיל צעיר, במגפת טיפוס, ממנה נפטרו גם שניים מילדיה הצעירים  בקפרשט.

משפחת אימיבלה ליבסטאג לביא 

אחות אמי דבורה רוזנברג, אחות בהכשרתה, העפילה לארץ (לאחר מאסר ממושך בסיביר) עם תום מלחמת העולם השנייה באנייה עצמאות, חיתה עם בעלה ברוך ובנותיה לאה הרניב, גיטה פורת וברכה צוטלר בירושלים.

אחיה יצחק ליבסטאג, אשתו אסתרקה ובתם חיוסיה, נמלטו מהנאצים לרוסיה, בתום המלחמה התגלגלו למחנות העקורים באירופה. יצחק ניהל מספר מחנות עקורים עד לעלייתם כמעפילים לארץ. בתום שליחותו נסע לקנדה ושם חיו עד פטירתם. אחיה משה סמבטיון עלה לארץ בשנת 1933 והשתקע על גגות ת"א היה פרופ' ורב, סופר, עיתונאי, מרצה, מחבר מילון תלמודי אנציקלופדי, היה לשונאי מבריק וממחייה השפה העברית ,חיבר את השמון העברי הראשון, עליו קיבל את פרס טשרניחובסקי, עסק בכתיבת סיסמאות למחתרות הלח"י והאצ"ל. בשנותיו האחרונות חי בארה"ב וקנדה ושימש פרופ' בישיבה יונברסיטי בניויורק.

לאמי היו קרובים רבים: משפחות סופר, הורביץ, בורד, דובר, רוזנבלט, פרידמן שמרבית בניהם משמשים בקודש בקהילות חרדיות ודתיות.

משפחת אבי אהרון ציצוביץ 

אבי אבי אביעזר ציצוביץ חי בעיירה ויסוקו מזוביצק בפולין, היה חייט ונפטר במהלך מלחמת העולם השנייה. אמו של אבי חוה ציצוביץ נספתה בשואה יחד עם ילדיה: שרה, ישראל ונעמי בגטו ביאליסטוק בפולין.

ילדיה חיה בוסל, פרומה יעקב ואבי אהרון עלו לארץ כחלוצים. האחיות פרומה וחיה היו ספורטאיות בנבחרת פולין למכביה ונותרו בארץ לאחר משחקי המכביה וכך ניצלו מציפורני הנאצים. אבי אהרון ברח מפולין בשנת 1930 יחד עם חבר, עבר ברגל לגרמניה, התחנך בזהות בדויה בהיטלר יונגד המשיך במסע הרגלי לארץ דרך טורקיה, סוריה ולבנון חדר לארץ שהייתה בשלטון המנדט הבריטי.

בתקופה הראשונה עסק  בהברחת מעפילים לארץ מסוריה ולבנון. הוא עצמו נאלץ להתחבא זמן ממושך מהבריטים ששלטו בארץ היות ונחשב לעולה לא לגאלי (נכנס לארץ ללא אישור הבריטים). במהלך מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, שרת במודיעין הימי כיונאי, מפעיל יוני דואר. בתום המלחמה הצטרף למחתרות שלחמו לעצמאות. במהלך מלחמת השחרור היה יונאי בפלמ"ח והשתתף בקרבות בנגב. בתום מלחמת העצמאות הקים את יחידת יוני הדואר באגף המודיעין בצה"ל וכאשר פורקה העביר לידיו את מרבית היונים והקים לכבודם שובך לתפארת, ששרד עד למותו בעיר הרצליה, שהיה מבוניה ומראשניה.

חינוך

גן הילדים בניצוח הגננת דינה מרר, היה על גבול הרצליה ורמת השרון ,בלב הפרדסים ודרכי החול. התחנכתי בגן מגיל שנתיים ועד חמש, עסקנו בגן בגידול ירקות בערוגות "וזכיתי" במסגרת הגינון לחתימת טוריה בסנטר, שנותרה עד היום, עסקנו בליבוב לביבות וסופגניות לחנוכה, אוזני המן לפורים ומצות לפסח. סיפורים שירים ועוד.

לכתה א' עליתי בבית הספר ברנר בו למדה אמי, המחנכת ציפורה הן והמנהל נאור שבנו הטיס, חג מעל בית הספר במטוסו ושלח לנו שי מעופף לחנוכה, העסוק העיקרי בהפסקות, היה תחרות באיסוף עוקצי דבורים.

המעבר לנתניה –עיר החוף והיהלומים ,בתי ספר "בארי" ושורשים"  1957-1962

לקראת שנת הלימודים של כתה ד' בעת המעבר במשאית מקבוץ גינוסר לנתניה, חלפנו ליד בית הספר החקלאי כדור (בו למדו יגאל אלון ויצחק רבין) נעמדתי והכרזתי שגם אני רוצה ללמוד חקלאות ומיד חטפתי עקיצת דבור (צרעה מזרחית), שסימנה ניכר עד היום. המעבר מהקיבוץ לבית הספר "בארי" המחנך אברהם מלמד, היה קל יחסית ורכשתי שם חברים חדשים יחד אתם התחנכתי אחרי הלימודים בנוער העובד, המדריכה הנערצת, הדסה אלון, לימים בעלה חגי יהודאי, בוגר "עיינות"ומנהלה, ליווה אותי בתום כתה ח' ללימודי החקלאות בעיינות. כיתות ה'-ו‘בית הספר "שורשים" היה בעל אופי קפדני עם כניסת המורה לכיתה קמנו ושם המורה היה "מורי" ואו "מורתי" חנה מגיד ולאחריה צבי היו מחנכי גם כאן ימים רבים עסקתי בהקמת חדר הטבע ובאכלוסו בפרפרים נחשים, חרקים וציפורים מפוחלצות ,חנוכה טיילנו במרחבי הארץ התארחנו בתערוכת העשור בבנייני האומה בירושלים, בפורים חגגנו את העדלאידע בת"א, ויום העצמאות במצעדי צה"ל.

נעורים בתיכון חקלאי עיינות 1962-1966

עיינות הייתה ביתי השני במהלך השנים הללו, גרנו בתנאי פנימייה עבדנו ולמדנו, כדי לממן את לימודי עבדתי בשעות הפנאי בכל עבודה זמינה, כגוזם עצים בחצרות נס ציונה, מנקש עשבים ופותח גומות השקיה בפרדסי בית עובד וברדיית דבש במכוורתו של ראובן ובטיפול בלולי עיינות בתקופת החגים בימים ובלילות הרבינו לטייל ברגל וברכיבה על סוסים וטרקטורים לנחל רובין וחופי פלמחים ובחופשות במרחבי ישראל, השתתפנו בצעדות לירושלים ובטיולי הנוער העובד והלומד נהגנו לחגוג במשותף חגים מועדים וימי זיכרון, לכבודם הכנו מערכונים שירים ופעילויות חברתיות אחרות, חברי וחברותי הטובים פנינה ווילר, אילנה מרקוביץ, שושנה היטנר יעקב קלמי ורמי בקר, מטפלת כיתתנו היקרה ציפי בלומנפלד ומדריכנו עמוס בלומנפלד ז"ל ודובי תירוש שליוו אותנו כל אותם שנים באהבה רבה.

בחדר בו לנו גידלנו את עינת, כלבתנו דוברת האנגלית, יחד עם נחשים זיתוניים וצבי מים פעלנו לשיפור תנאי החיים בפנימייה, מים חמים ואוכל טעים ובתוספות מזדמנות של תירס, אבוקדו ותות שדה שקטפנו מהשדות הקרובים ומהמטעים. בבית חנן, גילינו ברכת השקיה של הפרדסים, אותנו שימשה לשחייה לילית. שנת הלימודים האחרונה הייתה גדושה בחוויות לימודיות וחברתיות, בחינות הבגרות, עבודות מעשיות ומדעיות לקבלת תעודת סיום בית הספר, הכנות לקראת גיוס לצבא והכנות למסיבת סיום בית הספר. בתום הלימודים ותוך זמן קצר ביותר התנדבתי לשרות צבאי בנח"ל ולשל"ת מוקדם בקיבוץ מעין ברוך, אשר על גבולנו עם לבנון וסוריה.

שירות בנח"ל 1966-1970

התגייסתי לנח"ל במסגרת גרעין "דולב" לקיבוץ מעיין ברוך, שהיה נתון באותם ימים להתקפות של גורמי טרור שונים. בתקופת השל"ת המוקדם עסקתי בעבודה במטעי התפוחים ובשדות הכותנה, הייתה זו תקופה מתוחה עם הסורים וביום בהיר אחד בעודי קופץ על עגלה להידוק כותנה, טס מעליי בגובה נמוך מאוד, טייס סורי, במטוס מיג 19, בדרכו לתקיפת ספינת משטרה בכינרת, בעת טיולנו על הר ארבל, צפינו במחזה של קרב אווירי בין מטוסינו למטוסים סורים, מעל הכינרת ובהפלת המטוסים הסורים, קרב זה קדם למלחמת ששת הימים. בינואר 1967 התחלנו טירונות חורף במחנה 80, שנמשכה כחצי שנה, ערב המלחמה השתתפנו במצעד צה"ל בירושלים ומיד לאחר מכן עם ראשית הכוננות לקראת המלחמה, הוצבנו בחזית המלחמה בסורים במסגרת פיקוד צפון.

הדרכה ופיקוד על המדרשה לחקלאות של הנח"ל 1967-1970  

עם תום המלחמה והגידול המשמעותי של השטח בשליטת ישראל, הוקמו מחנות צבא רבים, היאחזויות נח"ל והתנחלויות אזרחיות. לאחר פרק הדרכה מעניין, עברתי במסלול ישיר קורס מ"כים וקורס קצינים ולאחריו קורס צניחה. השתתפתי עם צוותים אזרחיים של קק"ל, הסוכנות היהודית ואחרים כנציג הצבא, בתכנון שתילת עצים במחנות הצבא, כחומת מסתור מצלפים. ובתכנון השטחים החקלאים והקצעתם להיאחזויות הנח"ל השונות, מרמת  הגולן ועד ימת ברדוויל, במקביל עסקנו בהכשרה חקלאית של הנחלאים, לקראת מעברם לפרק השרות בהיאחזויות, בתום השרות עסקתי תקופה קצרה בהדרכה חברתית בעיינות, נקראתי לשרות מילואים ארוך כקצין במילואים, בחטיבת הצנחנים, כמפקד מוצבים, בבקעת הירדן ובהמשך כקצין חינוך של החטיבה.

לימודים בפקולטה לחקלאות, נישואים לתמר לבית צדוק, מילואים, מלחמת יום הכיפורים. ירושלים–רחובות-כנות–קבוצת שילר–מושב מישר -1970-1974

זו תקופה מרתקת רבת פעילות והתנסויות, התחלנו את הלימודים בפקולטה לחקלאות, מחזור ראשון, הלומד בהר הצופים, המשוחרר. טיילנו בימים ובלילות, במרחביי ירושלים וסביבותיה, עבדתי כחובש במעבדות, התנסיתי בשינה, בשק שינה, אצל חבריי דובי תירוש ואלי קלוסקי, ובחדרה של תמי, אשתי לעתיד תקופה ממושכת הייתי במילואים ובסיומה ועם סיום שנת הלימודים, חתונה בכרכור עם חברתי לחיים, תמי לבית צדוק ילידת כרכור, תש"ח. בת ליחיאל ומניה צדוק ז"ל, אחות ליגאל, רן ואמנון.

יחד גידלנו שלושה ילדים לתפארת, אור בכורנו בעלים ומנכ"ל חברת פרימסק, נשוי לשנהב לבית כהן מתכנתת במוטורולה, בנותיהם ירדן וכרמל התאומות ורוני בת הזקונים, מעין בתנו היחידה, מורה לביולוגיה, נשואה לגל לוי קצין במשטרת ישראל, בניהם רועי בכור נכדינו, סתיו האמצעי ומורן צעיר נכדינו. רע בן הזקונים שלנו עסוק בלימודי הדוקטורט בטכניון.

בשנת 1973-1974 סיימתי את הלימודים בפקולטה לחקלאות ובשנת 1974 התחלתי עבודה במשרד החקלאות כמדריך מטעים נשירים.

בשנת 1975 נולד בני הבכור אור בשנה זו גרנו ביישובי עשרת ליד גדרות בשנת 1978 נולדה מעיין ולאחר מכן הושלם בניית הבית שלנו שנבנה בכרכור בעזרת אבי ואני.

שליחות לקניה

בשנת 1978 נסעתי לקניה לשליחות להיות מנהל פרויקטים חקלאים של משרד החקלאות הקנייתי במסגרת השליחות גרנו בחווה רחוקה ליד הר הקלימנג'רו ומסביבו מגוון של חיות כמו קופים זברות ג'ירפות בשנה השנייה גרנו בעיר הבירה ניירובי.

1980-1982 חזרה לארץ והמשך עבודה במשרד החקלאות 1982 נולד בני הצעיר רע 1982-1985 נסיעה במסגרת משרד החקלאות למדינה בשם חוף השנהב במסגרת השליחות הייתי אחראי על תחום החקלאות במדינה.