מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של אסיר ציון יוסף ידייקין

יוסף מספר: " בבית כלא בהרי אורל בעיר סוליקמסק הוציאו את אבי הציוני להורג"

בזמן שנולדה לנו מדינה ישראל, בברית המועצות גרו הרבה יהודים, שהם היו ציונים ורצו לעלות לארץ ישראל. אבל השלטון הסובייטי מנע מהם את האפשרות הזאת. עוד יותר גרוע. השלטונות בברית המועצות אסרו לתושביהם היהודים בכלל לחלום על דבר כזה .

פה התחיל המאבק של היהודים לעלות ארצה. בסתיו 1948 היגיעה למוסקבה השגרירה גברת גולדה מאיר, ובחג ראש השנה היא באה לבקר בבית כנסת במוסקבה. היהודים בבית הכנסת הקיפו אותה ודיברו איתה והסבירו לה שהם רוצים להתאחד עם העם בארץ ישראל. אבל השלטונות סירבו לאף יהודי לעלות ארצי . התחילו לאסור את היהודים האלה, שנשפטו על "הפשע".

אחרי הרבה שנים בביתי כלא ובמחנות ריכוז, כמה ציונים נידונו אף למוות. בגלל שאבא שלי היה ציוני דגול שתרם הרבה כסף לישוב היהודי בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה, וקיבל מכתבי תודה מיושב ראש הסוכנות היהודית והסתדרות הציונית שבעתיד נעשה הנשיא הראשון של מדינת ישראל דוקטור חיים ויצמן, אז השלטונות הסובייטים בלי שום בית משפט דנו אותו להוצאה להורג בירייה. בבית כלא בהרי אורל בעיר סוליקמסק הוציאו אותו להורג. אותי עם עוד שישה צעירים עצרו ה- ק. ג. ב. ודנו אותנו לעשר שנות מאסר עם עבודת פרך.

במאסר העבידו אותנו בעבודות פרך. אנחנו היינו צריכים לכרות עצים עבים מאוד כשהיינו עומדים בשלג עמוק עד החזה. בטייגה של סיביר כאשר הטמפרטורה הגיעה למינוס חמישים מעלות צלזיוס. קיבלנו רק אוכל מעט מאוד וסבלנו סבל רב.

במהלך שנות המאסר בכלא, הרבה מאוד אסירים נפטרו מעבודות הפרך הקשות וממחלות. היינו צריכים לעבוד 12 שעות ביום, 29 ימים בחודש ורק אז קיבלנו יום מנוחה. יום מנוחה בחודש. 

יוסף משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר מודיעים , תשע"ד