מאגר סיפורי מורשת

סבתא טובה מספרת:

אני דור שני של שואה

"כל חיי במיוחד ילדותי חוויתי את סיפורי השואה. הבית שלנו היה בית חם ואוהב ומחבק, אך עצבות הייתה ניכרת בכל עת. שנהגנו להשתתף במפגשים משפחתיים תמיד השואה הייתה מרכז השיחה ומה שמעניין לא הסתירו מאיתנו מידע במטרה שנקשיב ונמשיך לספר לדורות הבאים. כך מדי שנה נהגו דור השואה ודור ההמשך להתכנס בהיכל וולין באולם ברמת גן ביום לקראת שמחת תורה, היום בו נכנסו הגרמנים אספו את כל האנשים וביצעו הרג המוני. ההתכנסות מלווה בטקס כאשר הניצולים מספרים חוויות אישיות ובסיום יזכור  ושירת התקווה. ניתן להיכנס לאתר עיירות ורקוביש ואוזירן, הכל מתועד תוך כדי סיורים שהיו במקום".

שירה: סבתא רוצה להוסיף על שרשרת מיוחדת שהיא עונדת אותה גם היום, השרשרת היא שרשרת זהב עם פנינה. מחנות תכשיטי זהב, שייכת לחבר המשפחה. היא קיבלה אותה בגיל 12 מתנת בת מצווה מאבא שלה. השרשרת מאוד יקרה לסבתא.

סיפורו של סבא יעקב

מנקודת מבט של בת, כיצד הוא שרד את השואה, כשבחר להינצל ולאחז בחיים. זו הייתה עיירה ציורית יפיפייה הנקראת ורקוביץ בחבל וולין נאספו כל אנשי העיירה בבית הכנסת במקום כאשר הרכוש נלקח מהם אל הבלתי נודע. המשפחה מנתה 5 ילדים כאשר אחת האחיות בשם טובה, יפה במיוחד ושמה הוא על שמי עם שני ילדים ובעל (גוף ראשון).

"אני יעקב ברחתי והסתתרתי וראיתי כיצד המשפחה מסיימת את חייה בהרג המשכתי להסתתר למזלי פגשתי את אחי מרדכי והמשכנו ביחד לשרוד. גויסתי גם לעבודות מסילת ברזל ויום אחד כשאני הייתי החזק יותר וניסיתי לעודד את אחי הבכור יצאתי לחפש אוכל. כשבחוץ שלג כפור ונביחות כלבים הצלחתי למצוא שני תפוחי אדמה וצעקות עצור ויריות לעברי התחלתי לרוץ לפתע הרגשתי שהרגל מדממת אכן נפצעתי ברגל והצלחתי להגיע למחבוא כאשר אחי שמע את היריות הוא חשב שנהרגתי.

לקראת סיום המלחמה גויסתי לצבא הרוסי עם אחי מרדכי המלחמה הייתה נוראית וקשה מרדכי ואני היינו בשתי חזיתות לא ידענו אחד את שני. הפגזים עפו ללא הרף כל פגז עשה חור באדמה ואני קפצתי לחור כדיי להינצל באותה מערכה כשאחי בחזית השנייה נהרג והמזל הגדול שלי שנפצעתי והובלתי לבית חולים, כך ניצלתי. כאשר אני נושא בגופי בחזה ובכל גופי רסיסים יצאתי מבית חולים ועליתי ארצה לימים בארץ הקמתי משפחה.

לימים הייתי צריך טיפול שיניים ורופאי שיניים לא הצליחו לטפל בי אושפזתי בבית חולים בכפר סבא ושם גילו כי כל הפה והלסת מלא ברסיסים הוציאו את הרסיסים שמו את הרסיסים בצנצנת ולקחו את זה למחקר. המשכתי בארץ ללוות בתי ספר בסיפורי האישי ולומר להם שבחרתי בחיים חזקים מן המוות.

לימים גרתי בחדרה אחותי יהודית התגוררה בחדרה, אספה אותי אליה כאשר היא הגיעה לפני המלחמה והייתה משענת בשבילי.

הזוית האישית

סבתא טובה: התכנית הזו תרמה  לי מאוד, השתדלתי מאוד להגיע מתוך רצון לשתף את נכדתי. אני כמייצגת דור שני בהעברת המסר לדור השלישי והרביעי, כדי לא לשכוח. הרמה החוויתית בפגישות שלי עם שירה הייתה מרגשת, המפגש עם האנשים הסובבים שנרתמו לתכנית, נוצרה קירבה גדולה, מחבקת, אוהבת ומקשרת לשירה נכדתי האהובה.

שירה: מאוד נהנתי בתכנית, מאוד שמחתי שיש לי הזדמנות להתקרב ולשמוע מסבתא שלי את סיפוריה של המשפחה ומאוד שמחתי שאני מבלה איתה יותר.