סיפורה של שושלת זמיר
תולדות משפחתו של סבא זמה זמיר מגת רימון למושב חרות
בשנת 1924, כשהיה בגיל שש עלה סבא רבא אברהם לארץ מליטא.המשפחה התיישבה בפתח תקווה. —בשנת 1936 עלתה סבתא רבתא רחל לארץ מלניגראד ברוסיה כשהייתה
בת 12. המשפחה התיישבה ברחובות.—
סבא רבא
אברהם וסבתא רבתא רחל התחתנו בגת רימון, יישוב ליד פתח תקווה ועברו משם למושב חרות שם נולדו להם ילדים: זלמן שניאור קזימירובסקי שהוא סבא שלי והאחים שלו: ענת, דובי וגיתי
.— כעבור
כמה שנים הם עיברתו את שם המשפחה לזמיר. ההורים של סבא זמה, סבא אברהם עבד בחקלאות. הוא
עיבד פרדסים
וגידל פירות וירקות הוא גם ניהל את אריזת פרי ההדר בחברת יכין-חק"ל ואת פרדסי משק זיו, היכן שהיום
נמצאת השכונה שהדר גרה בה. סבתא רחל עבדה כאחות במרפאות שונות באזור.
ילדותו של סבא זמה
כבר מגיל צעיר למדו הילדים
לעזור במשק הבית ובפרנסה. במשק היו ברווזים, יונים, תרנגולות ועזים.
כל יום היו הילדים צריכים לדאוג לבעלי החיים במשק ולתת להם אוכל ומים. בלילה הם היו מכניסים את כולם ללול כדי ששועלים, תנים ונמיות לא יטרפו אותם.
עם הקמת המדינה ב 1948 נכנס סבא זמה לגן הילדים במושב חרות. (אותו גן קיים עד היום).הילדים היו נוטלים חלק במטלות המשק ובזמן הפנוי הם משחקים ברחוב שבזמנו היה כמעט ללא מכוניות כך שזה היה המקום המושלם לשחק. המשחקים הפופולארים היו
מחבואים, תופסת, שוטרים וגנבים, הדגל, קלאס, חמש אבנים ועוד רבים אחרים.
הדרך הייתה חולית ובחורף
הייתה נוצרת שם שלולית גדולה שהייתה מקום מפגש לילדי הרחוב.בכל חרות עצמה היו רק שלושה מכשירי טלפון,שלא כמו היום שלכל אחד כמעט יש טלפון נייד. היה בית ספר אחד אזורי לכל ישובי גוש תל-מונד. בדרך-כלל היינו מגיעים ברגל ולפעמים בעגלות עם סוסים, בכיתה ג' סבא קיבל אופניים ורכב עליהם מדי יום לבית הספר עד כיתה ז' ואז העביר אותם לאחותו.—
בבית
הספר למדו עד כיתה ח' ואז עברו לתיכון רופין. בכיתה ט'
סבא פגש בנערה יפיפייה בשם שוש (היום סבתא שלי (הדר), הם התאהבו והתחתנו וחיים
באושר עד עצם היום הזה עם 4 ילדים ו 13 נכדים.
המצב הביטחוני במושב ובמדינה מתוח היו ניסיונות רבים לפגוע בתושבי המדינה היהודים לאחר הקמת המדינה. נערים שהיו בדרכם מכפר הס לתל מונד בלילה נורו, בית השומר בוילה זיו
פוצץ, השומר שמעון ויג ז"ל נהרג, בתו ואשתו נפצעו. באותו לילה הושלך רימון לבית משפחת יושפה בכפר הס . המצב במדינה הצעירה מתוח התקופה שבין הקמת המדינה
למבצע סיני בשנת 1956 הייתה מתוחה מבחינה ביטחונית. תושבי הכפרים הערביים בסביבה עשו הכל כדי לגנוב רכוש מהמשקים כמו פרות, עיזים, כבשים, סוסים, חמורים וכל ציוד חקלאי שהצליחו לשים עליו יד. המצב במדינה הצעירה מתוח בעלי המשקים התארגנו לשמירה
בלילות, הם שמרו בסיורים רגליים בזוגות וגם הייתה עמדת שמירה על הברכה ושם היה זרקור שהופעל על ידי דיווש להפעלת דינמו.
הלחצים והניסיונות של מדינות ערב להטיל עוצר על ישראל גרמו לגיוס מילואים ולפתיחת
מבצע קדש-1956.
רבים מתושבי המושב גויסו למילואים ועל הילדים הוטל עול אחזקת המשקים, הפרדסים, הלולים והרפתות.
בגיל 11 סבא היה אחראי לתת אוכל לעופות ועל ההשקיה וזאת בנוסף לתורנות שמירה על הטלפון שהיה במושב שבאמצעותו העבירו
הודעות שונות לחברי המושב כל זמן שהמצב חייב. בכיתה ד', הצטרפו ילדי גוש תל-מונד
לתנועת הנוער העובד חטיבת בני המושבים. פעמיים בשבוע התקיימו פעולות. בחופשים היו מתקיימים טיולים ברחבי הארץ ומחנות של התנועה. ביום שבת הייתה המשאית של המושב מסיעה את הילדים לחוף הים שהיום נקרא "החוף
הירוק". באמצע השבוע בחופשים השתמשנו באוטובוס כדי להגיע לחוף בנתניה, כדי לקנות פטיפון ותקליטים למועדון יצאו בני-הנוער לעבודות שונות כדי לגייס כסף למשימה. בערבי שישי היו מתאספים במועדון הנוער ומשמיעים מוזיקה לריקודים עם הפטיפון והתקליטים שלמענם עבדו.
ציון החגים בקהילה
בראש השנה היינו הולכים עם סבא וסבתא לבית הכנסת וכך גם ביום כיפור שהיה מקום מפגש של הילדים והנוער
בימים מיוחדים אלה. בסוכות כל שכבת גיל הכינה סוכה משלה וגם בבית הייתה סוכה. בשמחת תורה היו נערכות הקפות בבית הכנסת. הילדים היו באים עם דגלי שמחת תורה. חג החנוכה נחוג במסגרת משפחתית עם לביבות,סופגניות וסביבונים. במושב היו עורכים תהלוכת לפידים ברחבי המושב.בפורים הייתה נערכת מסיבה של כל המושב עם הופעות, תחרות תחפושות וילדים היו עוברים במושב ומראים לאנשים את התחפושת שלהם ומקבלים ממתקים. ליל הסדר היה באווירה משפחתית ותמיד היה החגנחגג עם המשפחה המורחבת. בחג שני (מוצאי פסח) היה נערך במושב ליל סדר מושבי בבית העם ליד שולחנות עמוסים בכל טוב. הייתה אגדה של פסח
מושבית אשר כללה קטעי קריאה, שירי אביב ושירי חג.
בחג השבועות היה מתקיים טקס
הבאת ביכורים של כל מושבי הגוש בבית הספר האזורי. בחלוף הזמן המסורת שונתה לאופן ישובי בלבד שבו היו עושים תהלוכת עגלות
המייצגות ענפים שונים במושב והופעות ריקודים ע"י ילדים, נוער ומבוגרים.
לאחר נישואיהם, רכשו זמה ושוש משק והחלו לגדל ענפיי חקלאות שונים כגון:
ירקות, פרדסים, כבשים, ותרנגולי הודו. נולדו להם ארבעה ילדים חמודים: מרב -1967,
לביא -1971, ליה 1975 ואורן 1977.. מרב
נישאה לחן ונולדו להם שלושה ילדים: זיו, שחר ויגל.— לביא
נישא לדלית ונולדו להם ארבעה ילדים: נעם, עדי, אורי ועמר.
ליה נישאה למירון ולהם נולדו שתי ילדות וילד: הדר, שני וכרמל—. אורן
נישא לאורית ולהם נולדו שלושה ילדים: ליהיא, זהר וניב.
העשרה
"יכין-חק"ל היא חברה לעיבוד תוצרת חקלאית, יזמות ונדל"ן. ייסודה בתאגיד לעיבוד חקלאי שהוקם על ידי ההסתדרות הכללית והסוכנות היהודית ב-1952 על ידי איחוד החברות הקבלניות יכין וחק"ל. בשנת 1992 נקלע התאגיד לקשיים ונמכר לאיש העסקים סמי שמעון".
גת רימון: "גַּת רִימּוֹן הוא מושב בבקעת אונו, ששייך למועצה אזורית דרום השרון וממוקם בין שטח המועצה המקומית גני תקווה והעיר פתח תקווה". ויקיפדיה
תשע"ו
מילון
גת רִימּוֹןגַּת רִימּוֹן הוא מושב בבקעת אונו, ששייך למועצה אזורית דרום השרון וממוקם בין שטח המועצה המקומית גני תקווה והעיר פתח תקווה.
יכין-חק"ל
יכין-חק"ל היא חברה לעיבוד תוצרת חקלאית, יזמות ונדל"ן. ייסודה בתאגיד לעיבוד חקלאי שהוקם על ידי ההסתדרות הכללית והסוכנות היהודית ב-1952 על ידי איחוד החברות הקבלניות יכין וחק"ל. בשנת 1992 נקלע התאגיד לקשיים ונמכר לאיש העסקים סמי שמעון.
ציטוטים
”כדי לקנות פטיפון ותקליטים למועדון יצאו בני-הנוער לעבודות שונות כדי לגייס כסף למשימה “